התומכים בהגנה על חופש הביטוי טוענים כי יש לראות כי הביטויים השונים וההתבטאות ברשת כלא אמינים ויש לקחת אותם בערבון מוגבל מכיוון שיש הרבה משתמשים פיקטיביים ולכן אין לייחס חשיבות רבה להם בפגיעה בשם הטוב של האדם.

התייחסות זאת מתקבלת על הדעת כאשר מדובר בבגירים בעלי שיקול דעת נכון, אך כאשר מעורבים קטינים ובני נוער בסיפור- תמונת המצב משתנה.

·       האנונימיות שמרחב הקיברנטי מספק מקילה על שחרור עכבות של בריוני רשת- הקורבן הוא דמות וירטואלית בעיני התוקף, ולכן הוא לא מפתח אמפתיה כלפי הקורבן. בנוסף החשש מלהיתפס ע"י גורם סמכותי אשר היה קיים במרחב הלימודי לא קיים במרחב הקיברנטי דבר המעניק ביטחון רב לבריון במעשיו. גורם האנונימיות משחקת תפקיד משמעותי ולמעשה משמשת כמעין שכבת הגנה לבריונים, אך בריונות אינה תמיד נעשית תחת מעטה האנונימיות ולעיתים הבריונים אף  מזהים את עצמם כדי להחמיר את הפגיעה בקורבן.

·       בריונות ברשת מובילה לתוצאות  בעלות היקף רחב יותר- החשיפה לבריונות רשת רחבה יותר בשל שימוש בפלטפורמות שונות כגון פייסבוק ואינסטגרם אשר יכולות להתנהל בו זמנית.

·       השפעתה של בריונות רשת מלווה את הקורבן לתקופת זמן משמעותית יותר- היות והדברים אשר עולים לאינטרנט אינם נמחקים וזמינים באופן תמידי, השפעתם חזקה יותר. בעבר ילד היה יכול "להימלט" מהבריונות אל ביתו אולם כיום הבריונות בכל מקום בלחיצה קטנה.

לכל האמור לעיל נראה כי תוצאותיה של בריונות רשת אינטנסיביות יותר לנוכח המאפיינים הייחודים של הרשת.

יחד עם היותו של הרשת מקום למימוש זכויותינו ומקום לכל אדם להביע את דעתו הם מהווים כסכנה ממשית לקורבנות בריונות רשת. " מעצימים את תחושת הניכור, הבדידות והמתקפה המתמדת". 

כדי להתמודד עם הבעיה עלו מספר מנגנונים-חקיקה פלילית והתדיינות אזרחית בבתי משפט.
 גם במערכות הלימודיות גובשו תוכניות חינוכיות כדי להגביר את מודעות ההורים והילדים לתופעה ואופן מניעתה, בנוסף פותחו גם מערכות טכנולוגיות להגנה מפני בריונות רשת-דוגמת פייסבוק המטפלת בביטויים פוגעניים.
 ליאור מטילה אחריות על גורמים שונים בטיפול בתופעה ומעלה דרכים להתמודדות-חינוך, חקיקה וספקיות הרשת.

אין התמודדות ישירה של החוק עם בריונות רשת, ולכן קורבנות יכולים להיעזר בחוק הגנת הפרטיות(פרסום ללא הסכמה), חוק העונשין (פרסום תמונות תועבה של קטינים), חוק איסור לשון הרע וחוק מניעת הטרדה מאיימת(פעולה הפוגעת בשלוות חיים ובחירותו של האדם).

חוקים אלו עשויים להראות כי ישנו מענה לבני נוער הנפגעים מבריונות רשת, אך אלו מתמקדים במקרים מובהקים וקיצוניים של בריונות.

על מנת לבחון את הגבול בין חופש הביטוי לבין חופש השיסוי ולמצוא פתרונות חלופיים לטיפול בתופעה זו  הוקמה במדינה ועדת ארבל באוג' 15 – בה נכחו משפטנים, נציגי משרד החינוך, מומחים באתיקה ובמדיה אך טרם התפרסמו ממצאים ואם כך טרם נחקקו פתרונות ישירים. בקנדה הוקמה בעבר ועדה דומה, בדוח הועדה הומלצו לאפשר חקיקה מיוחדת נגד בריונות רשת ותיקוני חקיקה.

ככל שהתופעה של בריונות רשת מתרחבת ומתעצמת, מחוקקים רבים ברחבי העולם מתרכזים במאמצים אסדרתיים בניסיון למזער את השלכותיה.
 ומאמצים אלו באים לאכוף מגוון רחב שלל התנהגויות ברשת. יש לזכור כי בעת בחינת כלי אסדרתי יש משקל רב לכך שהוא עלול להפר זכות חוקתית באופן שאינו מידתי.

בנוסף ידיהם של המורים כאשר הם מבחינים ומודעים למקרים אלו כבולות ואין ביכולתם לעזור היות ומקרים מתרחשים מחוץ לכותלי בית הספר. מספר בתי ספר ציבוריים בארה"ב הבינו כי התופעה עלולה לזלוג ולהפריע לשגרת לימודיו של הנוער גם בבית הספר והגדילו לקבוע קווים מנחים לטיפול.