פתאום באו אלינו אנשים שאמרו שהם מארץ רחוקה ורצו לכרות איתנו ברית אמרנו למה לא אנחנו עייפים מכל הקרבות לא תזיק לנו ברית. אז נשיאי העדה נשבעו וכך נכרתה ברית. אחרי שלושה ימי גילינו שהאנשים האלה הם לא אחר מאשר הגבעונים שפשוט התחפשו לאנשים עניים עניים ועכשיו כבר לא הייתה לנו ברירה מה לעשות הרי נשבענו כבר. בגלל שהם רימו אותנו הפכנו אתם לשואבי מים וחוטבי עצים בקיצור לעבדים זה ממש אבל ממש הגיע להם אחרי מה שהם עשו לנו.

יהושע ממש התעצבן מהגבעונים האלה כי היינו צריכים להרוג אותם ובגלל שנשבענו אנחנו לא יכולים. בדיעבד היינו צריכים לבדוק באורים והתומים אם היינו צריכים את הברית הזאת. זהו לתקופה האחרונה מקווה שיהיה יותר קל בהמשך.

סוף

היום החיילים שלי אמרו לי: ."יהושע אין לנו כוח להילחם שוב, כבר נלחמנו נגד העי וירחו. ועכשיו אתה רוצה שנילחם גם נגד הגבעונים אין לנו כוח". אמרתי להם שאין מה לעשות זה המצב ואנחנו צריכים לעשות את זה הם אמרו בסדר אבל אני ראיתי שהם מבואסים.

לאחר מספר דקות פתאום ראינו אנשים בבגדים פשוטים ומלוכלכים, האנשים סיפרו לנו שהם באו מארץ רחוקה והם רוצים לעשות איתנו ברית. אני לא כל כך סמכתי עליהם וקצת התנגדתי אבל החיילים והזקנים היו בעד הברית לבסוף חשבנו על זה והחלטנו להסכים לברית אז הזקנים נשבעו להם על הברית ועשינו ברית.

לאחר מספר ימים:

היום גילנו שצדקתי האנשים האלה שהתנהגו כאילו הם מארץ רחוקה והתלבשו בבגדים פשוטים ומלוכלכים הם הגבעונים, כל כך כעסתי  וגם שאר העם כעס, איך הגבעונים האלו הצליחו בכזו ערמומיות להתחמק מהמלחמה איתנו, אבל אמרנו לעצמנו שאין מה לעשות זו                      אשמתנו היינו צריכים לבדוק את המקרה מכל הכיוונים ולא להסכים ישר, ועכשיו אין מה לעשות הזקנים נשבעו.

לאחר מחשבות רבות על איזה עונש ניתן להם הוחלט לתת להם עונש כזה הם יעבדו אצלנו כחוטבי עצים ושואבי מים. מאז הם עובדים אצלנו כחוטבי עצים ושואבי מים וכולם מסכימים שהגיע לגבעונים הערמומים האלו שככה עבדו אלינו עונש כזה קשה.

אומנם זה קצת לא נעים לראות אותם ככה מסכנים כשהם עובדים אבל זה הגיע להם.

ואז לפתע צץ בראשי רעיון: הצעתי לכל הגבעונים שנתחזה לעם שבא ממקום רחוק מאוד ושאנחנו עייפים מהדרך וכך עם ישראל יחוסו עלינו.

זה לא היה הרעיון הכי טוב בעולם אבל היה שווה לנסות.

ובאמת, חלק מחבריי הסכימו איתי כי פשוט פחדו למות.

וכך התארגנו במהירות, קרענו מעט מהבגדים, רצנו בשביל להזיע כדי שבטוח עם ישראל יחשבו שהגענו מרחוק, גרמנו לכל הגבעונים לזרום איתנו ולעשות את ההצגה.

אחרי כמה ימים ואחרי לא מעט הכנות החלטנו שהגיע הרגע לנסות את הדבר האמיתי. כולנו התחלנו לרוץ והכל היה בתזמון נפלא.

 נגשתי עם כל הגבעונים אל יהושע ואמרתי לו: "יהושע תראה הגענו מארץ רחוקה, האם תואיל בטובך לכרות עמנו ברית ולא לפגוע בנו?"

בהתחלה עם ישראל ובראשו יהושע לא האמין לנו והתחיל לחקור אותנו אבל אחרי כמה הצגות מצידנו הם השתכנעו ואמרו: "וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ שָׁלוֹם וַיִּכְרֹת לָהֶם בְּרִית לְחַיּוֹתָם".

אחרי מפגש זה כל הגבעונים באו ואמרו לי ''יאוו איזה גדול אתה!'', ''תודה רבה הצלת לנו את החיים!'', ''שיאוו איזה גבר!'', ''זה בן אדם שאכפת לו מכולם!''

למרבה הצער, אחרי שלושה ימים עם ישראל גילה שהתחזינו לעם רחוק ונודד והם רצו להורג אותנו.

למזלנו יהושע שכנע את העם שבמקום שנמות נהיה חוטבי עצים ושואבי מים.

איזה מזל יש לנו ובמיוחד לי! אילולא יהושע עם ישראל לא היה משאיר מאיתנו זכר וכולם היו מאשימים אותי.

אני מודה שזה לא כיף ולא חוויה להיות שואב מים וחוטב עצים אבל זה בהחלט עדיף מלמות בצורה אכזרית.

ראיתי עליהם שהם הלכו הרבה, הבגדים שלהם היו בלויים.

חשבתי שאני יודע הכל ובגלל זה לא שאלתי את ה' וכרתתי איתם ברית. אבל כעבור ימים ספורים התגלה שהם לא עם שהגיע מארץ רחוקה אלא הגבעונים.

כל עם ישראל כעס עלי ועליהם, הם רצו להרוג אותם אבל לא נתתי להם. אמרתי להם בגלל הברית שנשבענו בה' אסור לנו להרוג אותם בגלל שאי אפשר לשבור את שבועת ה'.

הנשיאים אמרו שהם יכולים להיות חוטבי עצים או שואבי מים, הסכמתי עם הדבר אבל לפני זה רציתי לשאול את הגבעונים "למה רימתם אותנו לאמר רחוקים אנחנו מכם מאוד ואתה בקרבנו יושבים? ועתה ארורים אתם ולא יכרת מכם עבד וחטבי עצים ושואבי מים לבית אלוהי".

בסוף הבנתי שציווה ה' את משה לתת את כל הארץ ולהשמיד את כל יושבי הארץ ואנחנו לא עשינו זאת לגבעונים אלא נתנו להם לחיות וכרתנו איתם ברית ה'.

הרגשתי ממש רע אז אמרתי להם להיות חוטבי עצים ושואבי מים ועשיתי מזבח לאלוקים.