יהיה מעניין להציע לילדים בוגרים יותר שאני עובדת עימם (בית ספר יסודי) לנתח ציורים של חבר בקבוצה כל פעם בפריזמה אחרת, מה הציור מעיד על יכולות גרפו-מוטריות, חשיבה והרגש של האחר. בתוך זה ללמד את ההוליסטיות של האחר וכאשר אנחנו מתמקדים רק במשהו אחד אנחנו מפספסים את האחר.

החלטתי לעשות זאת אני יחד עם ילדי ולראות כמה התפיסה דומה או שונה. מעבר להנאה של חווית ילד- הורה בפעילות משמעותית משותפת... שמתי לב שהם פחות התחברו מייידית לתיאור רגש כצבע אלא למשהו שמסמל להם את הרגש- כמו מתנה להפתעה, וכשבקשתי בכ"ז צבע- היה זה צבעו של הסמל- כמו בחירת כתום לפחד כי זהו צבעה של האש, או תכלת לעצב- כי הוא מזכיר דמעות. בשמחה, כעס ועצב ממש התעקשו לייצג זאת גם באמוג'י מתאים. אצלי בכ"ז הרגש כן 'נצבע' לי בצבעים כמו- כעס- צבע עז, אפור כמשהו מדכא ועצוב, ושמחה כ- צבעוני. מעניין אם גם אצלי הצבע הוא סמליות לדבר המשמעותי לי באותו רגש אך יותר עמוק ומסובך....

נשארתי ללא מענה, וזה לא מפתיע אותי. מאז שאני מכירה את עצמי אני זוכרת את עצמי נוברת בתוככי עצמי, מגיעה לתובנות ואפילו מסיקה מסקנות ומכינה לי רשימות לעבודה מעשית להמשך. אבל.... גם אם כן הצלחתי להושיב את עצמי ולהביע בכתב, אף פעם, אבל אף פעם, לא העזתי לחזור ולהציץ באותה רשימה/ מכתב וכו'.

מאמינה שפעם תהיה לי תשובה בעז"ה. בינתיים, תוך כדי המשימה שמתי לב שאני עסוקה הרבה בלהבין אותה. שיש הרבה תכנון ובקרה עצמית עוד לפני שאני בכלל מתחילה.  זאת אומרת הייתי עסוקה הרבה בלהבין איך אני רוצה להסתכל עליה, באיזה זוית.... האם להתייחס לצורות? האם להתייחס לצבעים? האם לעובי הקו? אולי לנקודה המרכזית של העיגול- הנקודה שמחברת את כל הרגשות ואז בעצם להתייחס לרגשות כמשהו שנע על ציר של החוצה ופנימה? לדוגמא- כעס, רציתי להמחיש את זה שהוא בא בעצמה אבל לאט לאט הוא גם נרגע. שמתי לב שגם היו לי הרבה לבטים על הגבולות. האם אפשרי לזלוג מהמסגרת? כי ברגש שמחה לדוגמא מאד התחשק לי לצבוע את ההתפשטות שלה, מרגיש לי ששמחה זה משהו שהוא מתרחב ומתפשט כזה. ואולי בעצם להביא לידי ביטוי את הרגש באמצעות סמל או מילה?? בסוף איכשהו הצלחתי לסיים את המעגל ואפילו להינות מהתוצר.

אסכם שהיה לי ממש מעניין לחשוב ולהתעמק ברגשות הבסיסיים ולראות עד כמה הם משפיעים ומושפעים על כל תפיסת העצמי שלי ועל הדרך שבה ה'אני' בא לידי ביטוי.

אני עובדת בעיקר עם תלמידים לא ורבלים ולכן כיום עושה שימוש בלוחות תקשורת מודפסים בכיתה או באייפדים של התלמידים. אם הייתי יכולה לחלום ולעצב מרחב טיפולי אידיאלי הוא היה כולל מסכים חכמים על קירות הכיתה עם רמקולים ואביזרים רב חושיים. לוח התקשורת של התלמיד היה מוקרן על מסך חכם כדי לאפשר השתתפות פעילה. הייתי רוצה גם מסך חכם על השולחן ללמידה פעילה. הייתי מעצבת מרחב גדול אך מחולק לפינות עם מחיצות הניתנות לפתיחה וסגירה אשר יאפשרו מיקוד עם מיעוט מסיחים – פינת הירגעות, פינת פנאי, פינת ספריה, פינת מטבח, חצר טיפולית ופינות ללמידה פעילה בנושאים שונים.