אדום- על שם גנרל גוון יו שהיה נאמן לקיסר ולכן, המסכה מייצגת אומץ, גבורה מסירות ונאמנות.
שחור- השחור מייצג דמות נועזת ולא אנוכית. דמות ניטרלית. בהשראת גנרל זאוג פיי.
הצהוב- הצהוב מייצג דמות שקולה ושאפתנית\רעה, ערמומית וקצרת רוח.
כחול- הכחול מייצג דמות דמות חכמה ערמומית ורעה.
ירוק- הירוק מייצג דמות אלימה ואימפולסיבית.
סגול- הסגול מייצג דמות צדיקה ומתוחכמת.
לבן- הלבן מייצג דמות רעה וצבועה. דמות מעוררת חשד.
זהב וכסף- הצבעים מסמלים שהדמות היא שד (מייצג מיסתורין).

כל תפקיד בקטגוריות אלה או בקטגוריות משנה יכול להיות התפקיד המוביל במחזה.

הסיבה לקטגוריות התפקיד לקחת את השמות של שנג, דן, ג'ינג,
וצ'ו.

וצ'ו היא כי נאמר כי הם נבחרו כדי להפך .

האדום מציין מסירות, אומץ לב אמיץ, יושר ונאמנות. "פנים אדומות מלאות" הוא גואן יו, הגנרל של התקופה של שלוש הממלכות , מפורסם בנאמנותו לקיסר שלו, ליו 

שחור מסמל את החספוס ואת האכזריות. הפנים השחורים מעידים על אופי מחוספס ונועז או על אישיות חסרת פניות וחסרי אנוכיות. אופייני לגנרל ג'אנג פיי עם פרפר שחור של פרפר צלב (של רומנטיקה של שלוש הממלכות) ולי קואי (של מים מרגין), וזה האחרון הוא באו גונג (המכונה באו ג 'נג), האגדי למחצה ללא פחד ואת שופט ללא משוא פנים של שושלת סונג.

צבע צהוב   
צהוב מסמל אכזריות, שאפתנות וקרירות. המוצג הוא  שמש עם פנים סמלי צהוב, גמד גנרל עם סמכויות מיוחדות באופרה "מעבר ההר שלושה".

צבע סגול

סגול מייצג זקפות, תחכום וקור רוח). הפנים הסגולים האדמדמים מראים דמות צודקת ואצילית, למשל, הוי יי עם פנים סגולים משלושה אריחים היה קצין תבואה, שצוין בקסם שחור באופרה "מעבר הדרקון הירוק".

כחול מייצג , וחריפות. המוצג הוא   עם פנים כחולים שלושה אריחים מחודדים, הגנרל המהימן ביותר של קאו קאו באופרה בואנג סלופה ".

לבן מציע חטא, בוגדנות, חשדנות ועיצוב. בדרך כלל נראה על הבמה הפנים הלבנים של הנבל החזק. זה מדגיש את כל מה רע בטבע האנושי: ערמומיות, , ובוגדנות. הדמויות האופייניות הן קאו קאו, ראש ממשלה רב עוצמה ואכזר בימי שלוש הממלכות, וצ'ין הואי, שיר הבכורה של שושלת סונג, שהכניס את הגיבור הלאומי יואי פיי למוות. קאו קאו עם פנים לבנים מימיות הוא הדמות המובילה באופרה 

פנים ירוקות מספרות לקהל כי הדמות היא אימפולסיבית ואלימה ומתארת ​​בעקשנות זועפת, חדות וחוסר מוחלט של איפוק עצמי. ג 'נג וון עם הפנים ירוק מחודד שלוש פנים משחק גנרל באופרה "גרין הדרקון פס.

כלומר, הדמות ניטרלית. שחור גם מציין חוסר משוא פנים ויושרה

יש כמה קטגוריות משנה של שנג, והם מסווגים על פי המאפיינים של התפקיד. תפקידי הגברים הם אזרחיים או צבאיים. השחקנים עצמם מאומנים בעיקר בשלושה תפקידים עיקריים: 
1. תפקידים בכירים - לאו שנג, גבר בגיל העמידה או זקן, שלובש זקן, 
2. תפקיד ג'וניור - שיאו שנג, צעיר.
3.תפקיד גבר אקרובטי - וו שנג, איש צבא, ובעיקר מיומן באקרובטיקה.

תפקיד הנקבה יכול להיות מחולק לשש דמויות עיקריות: 1. שינג יי - צנועה ומוסרית, טובה, אוהדת, שקטה, עדינה וחיננית בתנועות שלה, היא האידיאל הסיני של אישה יפה. התלבושת שלה אלגנטית ופשוטה.
2. הואה טאן - עליזה, פלרטטנית, שובבה. לרוב ממעמד חברתי לא גבוה. תנועותיה הצנועות, שנונות ומהירות יותר ותופסות את תשומת לב הקהל. גם התלבושת שלה חיונית בצבע שלה.
3. קואי מן טאן - צעירה - ילדה רווקה ולא נשואה, שתתפתח לשי יין או הואה טאן. חוסר הבשלות שלה ניכר בבירור בהתנהגותה שעדיין חסרת בטחון.
4. דאו מה טאן - דמות חזקה, בדרך כלל גנרלית, לוחמת נשית. מבצעת תנועות מיומנות עם נוצות הפסיון בשמלתה ובכלי הנשק הצבאי שלה. תפקידיה הם של הגיבורות בהיסטוריה הסינית, שהיו מפורסמות בזכות יכולתן הצבאית.
5. וו טאן - אקרובטית 
6. לאו טאן - אישה זקנה, שתפקידה דורש מומחיות. גבה כפוף ותנועותיה כושלות אך מכובדות. היא לא לובשת שום איפור והתלבושת שלה מאופקת יותר בצבעים ובעיצוב.

דמות המייצגת אומץ ותושייה יותר מאשר אינטלגנטיות. לעתים קרובות זהו תפקידו של גנרל בצבא בכיר. קולו החזק, הצרוד, הבס והפרצוף הצבוע בגרוטסקיות, יחד עם התנהגותו הבטוחה בעצמה, משתלבים יחד כדי להפוך אותו לאישיות החזקה ביותר ברוב הסצנות שבהן הוא מופיע.

מחולק לשלושה סוגים עיקריים:
1. דונג-צ'ואי , הידועה יותר בשם היי טו שצבוע בשחור. הוא טוב בשירה ובדרך כלל גנרל נאמן.
2. ג 'יה זי, שהוא טוב במשחק, ולרוב דמות מורכבת יותר.
3. וו ג'ינג, שהוא בעיקר לוחם ואקרובט, ולעתים נדירות משחק תפקיד בולט.

התפקיד של צ'ו:

דמות קומית, חביבה ומבדרת. לרוב לא חכמה. לפעמים צ 'ו יכול להיות נבל, עם אופי מרושע במקצת. לחלופין, יכול להיות חוקר או נסיך - מהסוג שלא מעורר כבוד רב.

ניתן לחלק לשני תפקידים : 1. וון צ'ו - לרוב אזרח - סוהר, משרת, סוחר או מלומד.
2.  וו צ'ו - לרוב תפקיד צבאי קטן כחייל ומיומן באקרובטיקה.

יש להזכיר את המלך הקוף שיש לו מקום מיוחד בליבם של כל המעוניינים באופרה הסינית. שחקן הקופים, בעל כישרון יוצא דופן, מחזיק בכל רגע את תשומת לבו של הקהל בתנועות המהירות והזריזות של גופו הדקיק ובעיניו הממצמצות. באופן מסורתי הוא אמור ללוות נזיר בודהיסטי אשר יצא למסע ארוך על פני ההרים מסין להודו כדי לאסוף את כתבי הקודש הבודהיסטים ולהחזיר אותם לסין.

התיאטרון הסיני הינו תיאטרון בעל סגנון ייחודי, שראשיתו כ-4,000 שנה לפני זמננו והוא פופולרי בסין עד היום.

משמעות הצבעים:
ירוק- מסמל דמות אלימה וחסרת איפוק
אדום- ואומץ, נחישות, חיוביות נאמנות וטוב לב!
לבן- מסמל אכזריות, רוע לב ונבל גדול
צהוב- מסמל דמות אכזרית, רעה וערמומית
כחול- עקשנות ופראיות
סגול- מייצג קור רוח ואיפוק
ורוד- דמות הומומוריסטית ומצחיקה
אפור- נבל זקן 

מיצג זקיפות תחכום וקור רוח לעיתם קרובות משתמשים במקום אדום המיצג צדק

תפקיד דן או נקבה יכול להיות מחולק לשישה חלקים עיקריים אשר בעיקר להצביע על אופי; צנוע ומוסרי; הואה דאן פלרטטנית; צעירה, נשואה ילדה; דאו מה דן דמות חזקה, חזקה יותר, בדרך כלל גנרל;וו דן.

 

Laosheng 
 

השחקנים Laosheng נדרשים להשיג את הכבוד של נושאת ונימוסים עדין, מלוטש של המנדריני בגיל העמידה או מלומד. תפקידי לאושנג כללו גנרלים או קצינים בכירים בצבא, אבל היה להם אופי יותר מטופח מאלו של החיים האמיתיים.

לדמויות לאושנג היה זקן שחור או לבן , תלוי בגיל התפקיד. הם חבשו כובע שחור עם סנפיר הגשם משני הצדדים, אשר השתנה בצורת מבוסס על מעמדו של התפקיד. התלבושות היו צבע שקט יותר ואחיד יותר מזה של לוחמים בעלי פנים צבועות. קולו של טיפוס לאושנג היה צריך להיות עדין ותקיף. פקידים ובעלי קרקעות נכללו בקטגוריה זו.

השחקן המפורסם ביותר בתפקיד לאושנג היה טאן שינפי . הוא פתח עולם חדש של מופעי אופרה לתפקידי לאושנג. שחקנים רבים Laosheng חיקה את דרכו של הביצועים. יאן Jupeng , Ma Lianliang , ג'ואו Xinfang היו גם שחקנים ידועים של התפקיד Laosheng לאחר טאן Xinpei.

 

Hongsheng

Hongsheng התכוון לדמות היה פנים אדומות , תת קטגוריה של Laosheng.

יש רק שני תפקידים הידועים בשם Hongsheng. האחד הוא גואן גונג והשני הוא ג'או קואנגין . גואן גונג הוא אחד התפקידים החשובים ברומן הקלאסי הסיני "רומנטיקה של שלוש הממלכות". קול של הונגשנג הוא חזק ונמרץ.

 

ג'נגדן (Qingyi)

צ'ינגי היא התפקידים המרכזיים של האישה בדרמה הסינית המסורתית. צ'ינגי הוא התפקיד החשוב ביותר באופרה פקין ומשחק דמויות מכובדות, רציני, הגון, שהם בעיקר נשים או אמהות. התפקידים בלבוש צהוב בגדים תכונה מגוון קטן של תנועה, ושר עם איכות טהורה גבוהה.

מיי לנגפנג מילא תפקיד חשוב בעיצוב אופרה פקין, ויצר תפקיד חדש בשם Huashan, המשלב את מעמדו של Qingyi, עם חושניות של Huadan.

גוימנדן

Guimendan הוא נשוי וצעירה תפקיד. חוסר הבגרות שלה ניכר בבירור בתגובותיה. למרות שובב שובב מעט. T, המאפיינים של התפקיד הם בעיקר מופנם וביישן.

 

ג'ינג (צבוע פנים זכר תפקיד)

תפקיד ג'ינג הוא דמות גברית בולטת עם מראה מרשים ועמדה חברתית גבוהה. ניתן לשחק בתווים אלה תווים חיוביים ושליליים. קולו החזק, הגס, הבס, ופניו הצבועות בגרוטסקיות, יחד עם התנהלותו העצמית המתנודדת, משתלבים כולם כדי להפוך אותו לאישיות החזקה ביותר ברוב הסצנות שבהן הוא מופיע. אנשים יכולים לדעת את אופי התפקיד על פי צבע פניו: אדום לטוב, שחור לאמיץ, זקוף או פזיז, לבן לבוגדני וערמומי, צהוב לאכזר, כחול לטבע.

שלושה סוגים עיקריים של ג 'ינג הם Tongchui, טוב בשירה בדרך כלל גנרל נאמן; Jiazi, טוב בפעולה עם פחות דגש על שירה; ו Wujing, אומנויות לחימה תפקיד אקרובטי.

 

צ'ו (תפקיד הקומדיה)צ'ו הוא תפקיד קומדיה באופרה פקין. זה יכול להיות מחולק לשני סוגים: Wenchou, תפקיד אזרחי כגון סוחר או סוהר; ווצ'ו, תפקיד צבאי, מיומן באקרובטיקה. המאפיין של סוג זה של תפקיד פנים צבוע הוא כתם קטן של גיר לבן סביב האף.אחד התפקידים המפורסמים באופרה פקין הוא המלך הקוף, שיש לו עמדה מיוחדת בלבם של כל המעוניינים באופרה הסינית. בתנועותיו המהירות והזריזות של גופו הדק, ובעיניו הממצמצות, מחזיק מלך הקופים בכל רגע 

 

 

האדום מציין מסירות, אומץ לב אמיץ, יושר ונאמנות. פרצוף "אדום מלא" טיפוסי הוא גואן יו, הגנרל של התקופה של שלוש הממלכות (220-280), מפורסם בנאמנותו לקיסר שלו, ליו ביי. 

באפריל 1997 העלה בית הספר של אופרת בייג'ינג אופרה נועזת וחדשנית במיוחד בתיאטרון צ'אנג אן: גרסה יוצאת דופן לאחד המחזות הקלאסיים המפורסמים ביותר ברפרטואר – "האגדה על הנחש הלבן". בעוד המחזה המקורי נמשך כשלוש שעות, קוצרה הגרסה הנוכחית לשעה בערך. ההפקה כללה אלמנטים, שחלקם נראו בפעם הראשונה על במת האופרה המסורתית, הריקה בדרך כלל; למשל, מכונות עשן ופלטפורמות מתרוממות. בהפקה זו לא שמו דגש רק על פעלולים, פירוטכניקה ושילובי צבעים נועזים, אלא התמקדו ביסודות האנושיים שבסיפור – אהבה וסיומה הטראגי – שהקלו על הקהל להזדהות עם המתרחש על הבמה.
סצינת הפתיחה תיארה את הפיכתם של שני נחשים, האחד לבן והשני ירוק, לשתי נשים יפהפיות. כדי להבהיר כי האירוע התרחש על פסגת הר מכוסה ערפל, התמלאה הבמה עשן סמיך. בסצינה הבאה הוקפו הנשים בנופו עוצר הנשימה של אגם שכוסה פרחי לוטוס, ורקדניות יפות מראה החליקו לאורך הבמה. לצד האגם פגשה "נחש לבן" במלומד צעיר והתאהבה בו. בטקס החתונה היו הדמויות לבושות תלבושות מסורתיות, שהצבע האדום הבוהק היווה בהן מרכיב בולט. קטעי אקרובטיקה מרהיבים בביצועם של החתן והכלה הותירו רושם עז על הקהל. לקראת סופו של המחזה הוצגו כמה סצינות קרב בין שני הנחשים לנזיר, שגילה לבעלה של "נחש לבן" את זהותה האמיתית. לוחמי הנזיר, ביצעו סצינות קרב מדהימות, בהתאם למסורת, אך צנחו בין סדיני משי כחול שסימלו את התרחשותו של הקרב מתחת לפני המים. כתוביות בסינית ובאנגלית ליוו את ההופעה. 
לכאורה, נחשבת הפקה זו לחלק מאופרת בייג'ינג. אופרה זו אינה זרה לקהל המערבי. תיירים רבים המבקרים בסין כבר צפו בה והיא והוצגה בהרבה פסטיבלים ברחבי העולם. אבל "האגדה על הנחש הלבן", כפי שהועלתה בתיאטרון צ'אנג־אן, אינה האופרה הסינית כפי שמכירים אותה אוהדיה המושבעים. התיירים שצפו בה אולי לא ידעו, אבל זה היה מיזוג של תיאטרון מערבי עם אופרה מסורתית; אולי אפילו צורת תיאטרון חדשה, המסמנת את השינויים שעוברים היום על האופרה הסינית.   

אמנם שלא כמו אמנויות אחרות בסין, הצליחה אופרת בייגי'נג לשמר אלמנטים מסורתיים רבים, המאפיינים את התרבות הסינית הקלאסית; אך למעשה, מראשית התגבשותה לפני כ־400 שנה, עוברת אמנות במה זו שינויים בלתי פוסקים, המוכתבים בחלקם על ידי מציאות פוליטית וכלכלית ובחלקם על ידי השתנות טעמו של הקהל או של קונוונציות תיאטרליות. בשנים האחרונות שוב נתקלה אופרת בייג'ינג במציאות פוליטית וכלכלית  שאילצה את יוצריה לשנותה. אמנות נוקשה זו, המושתתת על סמלים ידועים ורפרטואר קבוע, נאלצה להתמודד עם הצפת השוק הסיני בסרטי קולנוע, וידיאו־קליפים ודיסקוטקים ברוח מערבית. כדי להבין את אופן ההתמודדות עם ההשפעות המערביות ואת השינויים החלים באופרה הסינית בעקבותיהם, יש לעמוד על מאפייניה הבסיסיים.
ככל צורות הדרמה הסינית המסורתית, אופרת בייג'ינג היא צורת אמנות טוטאלית, המשלבת אמנויות במה וז'אנרים שונים, תוך שימוש ביכולותיו המגוונות של השחקן. משתלבים בה בהרמוניה מוסיקה מסורתית, שירה, ריקוד, אקרובטיקה ואומנויות לחימה. אופרת בייג'ינג היא רק אחת ממאה סוגים של אופרות סיניות, הנבדלות זו מזו במיקום, בדיאלקט, בסוג המוסיקה וברפרטואר. גלגולה המוקדם היה במהלך שלטונה של שושלת יואן בשנים 1271 עד 1368, אך השילוב בין שירה אופראית, תנועות דרמטיות, אומנויות לחימה ותלבושות מורכבות החל רק בחצר של שושלת מינג, בין 1368 ל־1644. צורת אמנות זו כונתה "קון צ'ו". במהלך שלטונה של השושלת האחרונה בסין, שושלת צ'ינג, בין 1644 ל־1911 וגם אחריה, התגבשה האופרה כיציר כלאיים של ה"קון צ'ו" ושל אופרות מקומיות אחרות, עד שהגיעה ל"בגרות" בשנות העשרים של המאה הנוכחית.
מאחר שזו אמנות כוללת, נדרשים שחקני האופרה להיות בעלי כישורים מוסיקליים, לגלות יכולות וירטואוזיות כרקדנים וכאקרובטים ולהצטיין באומנויות לחימה. לפני עלייתם הראשונה לבמה, הם נדרשים לבלות שעות ארוכות באימונים. כל תנועה מלאת חן ומדויקת, וכל הפסקה הבאה בסופה של תנועה הופכת את השחקן למעין פסל אנושי ומעלה את ערכו האסתטי של המשחק. 
שני המאפיינים הבולטים ביותר בכל תיאטרון "טוטאלי", ובאופרת בייג'ינג בפרט, הם הסמליות והקונוונציות. אופרת בייג'ינג אינה תיאטרון ריאליסטי ואינה מנסה להציג על הבמה פעילויות כפי שהן מתרחשות במציאות. כדי להבין את המציאות המומחזת, יש להכיר את הסמלים והקונוונציות. לתופעות יומיומיות כמו פתיחת דלת, עלייה וירידה במדרגות, הליכה בסערה – יש ביטוי סמלי. הליכה מסביב לבמה עם שוט ביד, למשל, מסמנת רכיבה על סוס. ואילו שחקן כשלצידו שני עוזרים המחזיקים גדילים ועליהם מצויר גלגל מסמלים נסיעה בכרכרה. הסמלים הללו קבועים, והקהל הסיני חובב האופרה מכיר אותם. 
באופרת בייג'ינג כמעט אין תפאורה. לשולחן המובא לבמה בקטע מסוים אין פונקציה קישוטית, אלא הוא מסמל התרחשות מסוימת בעלילה. תפאורה ריאליסטית תגביל את מקום העלילה וזמן התרחשותה. יש אימרה ידועה באופרה: "ככל שהבמה קטנה יותר, כך יקטן מספר הצעדים שיביאוך מעבר לשמים". באופן כללי, ניתן לומר כי תמציתה של ההופעה הסמלית להפוך את הסיפור למחזה באמצעות המשחק בלבד.
כל פעולה על הבמה מבוצעת בהתאם לקונוונציות שנקבעו על ידי דורות של אמנים, ששילבו טכניקות של משחק עם תחושות פנימיות. למרות שהעלילה אינה כפופה לזמן ולמקום, אין המשחק מתנהל לפי רצונו או דחפיו האישיים של השחקן, אלא על פי הקונוונציה שהוא מציית לה. במהלך ההיסטוריה של אופרת בייג'ינג, רק מעט מאוד שחקנים מוכשרים במיוחד התעלו מעל הקונוונציה והוסיפו לה נופך אישי. פתיחת דלת וסגירתה, למשל, נעשות תמיד באותו מקום. אם שחקן עולה במדרגות, הוא חייב לרדת בהן באותו מספר צעדים. יש בכך ביטוי חריף לצורך לשלב בין החיים לבין האמנות.

מי ומי באופרה?
כל הפעולות המתרחשות על הבמה הופכות למחוות ריקודיות המלוות בשירה, בדיאלוגים ובמוסיקה. התזמורת, היושבת בדרך כלל לצד הבמה, כוללת כלי מיתר, כלי הקשה וכלי נשיפה. כלי ההקשה הבולטים הם גונגים ותופים בצורות ובגדלים שונים. אלה יוצרים אפקט מוזיקלי מונוטוני ובעל עוצמה. מתופף טוב, המשתמש בכלי הקשה כגון מקלות אכילה מעץ, יכול ליצור אפקטים קוליים מגוונים: צלילים חזקים וגבוהים, או רכים ושקטים ומרגשים, המדגישים את תחושותיהן של הדמויות על הבמה. כלי המיתר העיקרי הוא הג'ינג הו (כינור בייג'ינג), המלווה בכלים כגון מנדולינה בצורת ירח, או הפיפה – מין קתרוס עם ארבעה מיתרים. לעיתים קרובות משתמשים גם בחליל סיני ובקרן.
החלק הקולי באופרה כולל קטעי שירה ודיבור. קטעי הדיבור מתחלקים לקטעי דקלום במקצב ובחרוזים ולקטעים הנאמרים בדיאלקט של בייג'ינג. באופרות קלאסיות עם עלילות היסטוריות ארוכות משתמשים בשפה הקלאסית של האופרה, ובדיאלקט בייג'ינג משתמשים באופרטות עממיות ובמחזות מודרניים. דמויות רציניות וחיוביות מדברות בשפת האופרה, ואילו ליצנים, נשים קלות דעת וילדים ידברו בדיאלקט בייג'ינג. סולם הקולות מורכב בעיקר מטונים האופייניים לשירי עם מפרובינציית אנחואי ומשירה עממית מפרובינציית שאאנסי. כמו כן, כוללת המוסיקה מילים ולחנים של אופרת "קון צ'ו", שמוצאה דרומי, ואריות עממיות מצפון סין. 
הדמויות באופרה מוגדרות לפי מין, גיל ואישיות. כל הנשים מכונות "דאן", אך יש כמה מיני דאן: עדינות ושקטות, הוללות ומושחתות, עליזות ומלאות חיים, בעלות כישורי לחימה ונשים מבוגרות. כל הגברים מכונים "שנג", ואף הם מחולקים לקטגוריות משנה: מבוגרים, צעירים ולוחמים. הטיפוס השלישי של דמויות האופרה הוא ה"ג'ינג" – צבועי הפנים. אלה מגלמים בעיקר אנשים כנים, אך קשוחים למדי, או טיפוסים חלקלקים ומסוכנים. קטגוריה זו מתחלקת לדמויות ראשיות ומשניות, פנים צבועות "אזרחיות" או פניו הצבועות של הלוחם. הקהל מבחין בין הטיפוס הטוב לרע על פי סגנון האיפור והלבוש. הליצנים, ה"צ'ואו", הדמויות המשעשעות ובעלות ההומור המזוהות באמצעות פס לבן על אפן, הם הסוג הרביעי של הדמויות. הליצנים נחלקים גם הם ל"אזרחיים" וללוחמים. לכל אחד מטיפוסי הדמויות יש סגנון וחוקי משחק משלו. למרות שכל השחקנים שרים באותו מקצב, המוכשרים שבהם יוצרים סגנון שירה ייחודי המתאים לקולם ומבטא במדויק את תחושותיה של הדמות שהם מגלמים. 

 זהו תיאור כללי מאוד של האמנות המורכבת הזו, אך די בו להבין כי אפילו שינויים זעירים בכל תחום בהפקה דורשים אומץ לב רב ונכונות לקרוא תיגר על כללים נוקשים שלא השתנו תקופה ארוכה.
עם זאת, במאה השנים האחרונות חלו באופרה כמה שינויים מהותיים. אחד היוזמים היה השחקן המפורסם מיי לאן פאנג, ששיחק באופרה מתחילת המאה ועד שנות החמישים. הוא גילם תפקידי "דאן", התמחה בכמה מהם במקביל והיה הראשון שהעמיק והרחיב את תפקידי הנשים. עד לחידושיו, נהגו גברים המגלמים דמויות נשים לשחק אותו טיפוס בכל קריירת המשחק שלהם. מיי לאן פאנג היה הראשון שגם הציג את אופרת בייג'ינג מחוץ לסין, בארצות־הברית, בברית־המועצות וביפאן.
אופרת בייג'ינג המשיכה לפרוח גם בשנים רבות תהפוכות, מנפילת שושלת צ'ינג ב־1911 עד עליית הקומוניסטים לשלטון ב־1949. בשנות מהפכת התרבות, בין 1966 ל־1976, השתנו רוב האמנויות המסורתיות, לאחר שהוקעו כסממנים של משטר הישן שעבר מן העולם. אופרת בייג'ינג היתה מאמנויות הבמה היחידות ששרדו במתכונתן הבסיסית. אשתו של מנהיג סין מאו דזה־דונג, ג'יאנג צ'ינג, ששלטה ביד רמה בזירה התרבותית באותה תקופה, השכילה לנצל את האופרה הפופולרית כמכשיר לתעמולה ולחיזוק האידיאולוגיה הקומוניסטית. לפיכך נותרו האלמנטים הבסיסיים – מקצב השירה, התזמורת ומחוות השחקנים – על כנם, אך כל השאר שונה לבלי הכר. במקום מחזות המבוססים על אפוסים היסטוריים, הוצגו גיבורים מהאפוס הקומוניסטי. הם לבשו בדרך כלל חליפות "מאו" פשוטות, ודיברו בדיאלקט בייג'ינג. דווקא בתקופה זו הוכנסו לתזמורת כמה כלים מערביים, כגון כינור. בכל התקופה הזו הוצגו שמונה אופרות בלבד, כולן בשירות המהפכה. 
ב־1976, כשחזרו שחקנים רבים ממקומות גלותם לערים, והלהט המהפכני שכך, שבו להקות האופרה של בייג'ינג להציג אופרות במתכונתן המסורתית. בשנים האחרונות נוהגת אחת מלהקות בייג'ינג הצעירות להציג את האופרות המהפכניות. עבור המבוגרים, זוהי נוסטלגיה לשמה, ועבור הצעירים זוהי פיסה של היסטוריה לא מוכרת.
בשנים האחרונות שבו השלטונות לעשות שימוש מסוים באופרה. החל מ־1993 נעשו נסיונות להשתמש באופרה המסורתית ככלי להעברת נושאים אקטואליים. הדבר בלט בעיקר בשנים 1995־1996, כשלהקות מהפרובינציות העלו בבייג'ינג הפקות שעסקו בפתיחותה של סין למערב. אחת האופרות עסקה באיכרה ענייה, שנעשתה בזכות הפתיחות ושוויון ההזדמנויות בין המינים לאשת עסקים מצליחה.
אבל האופרה התעשרה לא רק בעלילות חדשות, אלא גם בעלילות ישנות במתכונת חדשה, כמו "האגדה על הנחש הלבן" בתיאטרון צ'אנג־אן. ההנחה היתה, שהקהל הצעיר הנחשף לגירויים אינטנסיביים בקולנוע ובטלוויזיה עלול לאבד את סבלנותו במהלך צפייה באופרה הנמשכת ארבע שעות. גם הקהל הוותיק, המכיר את עלילות האופרה בעל פה, מאבד בהן עניין. כדי להתאים את המחזות לתקופה, קיצרו ופישטו עלילות ארוכות במטרה להחזיר את המתח להופעה. הצורך למשוך קהל הוא בעיקר כלכלי, והיבט זה הוא גורם מכריע בתכנון ההפקות על ידי מנהלי תיאטראות ובמאים. שכן היום מפסידה האופרה קהל רב לסוגי בידור זולים ואטרקטיביים יותר, כמו מועדוני הקאריוקי הנפתחים בהמוניהם 

 

מסיכות אופרה סיניות הן העתקים של המסכות שאופרה השתמשו בהן בימי קדם, המסכות בדרך כלל בהירות מאוד, צבעוניות, עם הילה של כוח ורמזים משתמעת, הצבעים המשמשים מסיכות סיניות הם צבעים בהירים, בדרך כלל כגון : אדום, שחור, כחול, צהוב וירוק . 

משמעות הצבעים -

אדום - הביצועים של נאמנות , אופי הרואי , כגון : גואן יו .

כחול - ביצועים חזק , אמיץ , מזימות אופי , כגון : dou .

שחור - ביצועים , יושר , חוסר אנוכיות , דמויות הבוטות , כגון : באו .

לבן - נציגים חתרנית ,נבל ,חשד הונאה , עף , su רשע של דמויות כגון : קאו קאו .

ירוק - מייצג עקשן , רגזן דמויות כגון : וו צ ' יו ימים .

צהוב - נציגים ינשוף יונג , אכזרי אופי , כגון : yuwen צ ' נגדו .

סגול - צבע זה מסמל חגיגי ובעל חוש צדק.

זהב וכסף - אכזריות ואדישות לדוגמא : גנרלים (מעמד גבוה).