אביר ואדונו, חברים הכי טובים. 

אחד האביר איתן שאין כמותו

והשני אדונו אציל הנפש,

יוצאים לציד בעלטה השחורה. 

שם מן הפרחים הצהובים, הם רואים עלמה 

יעלה ויפת נפש, כן תישיר מבטה.

עיניה פוגשות את עיניהם ובאותו רגע, 

אהבה ממבט ראשון. מן החשיכה יוצאות

שתי הכרזות, "היא שלי!", "היא שלי!".

האביר ואדונו רצים אל העלמה

וישר מנסים לזכות באהבתה.

אומר האביר , "עלמה, עלמה, אהובתי היקרה,

אילו היית בוחרת בי, אני אגן עליך בגופי! 

אף פושטק לא יפגע בך אילו בי תבחרי."

 

אומר האדון אל העלמה, "עלמה, עלמה, אהובתי היקרה, אילו תבחרי בי כל מבוקשך תקבלי! כסף, 

זהב, תכשיטים, אהבה לנצח נצחים

ואת ארמוני לך אתן, כי אותך אני אוהב."

אומרת העלמה, "מרשימים שניכם, וארמון 

מפואר ויפה אני בטוחה שיש לך, אדון. 

ולהגנתך אני בטוחה שאזדקק יום אחד, אביר.

אבל לשניכם יש את ליבי!

תבחרו ביניכם מי יזכה בידי."

אומר האביר, "אדון יקר, חברי הנאמן וטוב הלב, 

למרות שאותך אני אוהב, בליבי אין מקום לשניים, 

ואותה אנוכי אוהב כפליים. לכן עליה אני לא אוותר,

ולעצמי אותה אני שומר, גם אם בדם זה יגמר."

ולפתע, חרב חדה וארוכה מופיעה בידו של האביר.

ובשנייה אחת שמרגישה כמו עינוי המתמשך 

עד עולם בעיני האדון, נכנסת החרב לבטנו,

ובאדמה שוכב האדון הצעיר, גופו כבד וחסר 

חיים. "סליחה, חברי" אומר האביר,

ורץ אל העלמה, חרבו נוטפת דם וסימנים 

אדומים על פניו.

אומר האביר השורד אל העלמה, 

"כעת נוכל לחיות יחדיו עד קץ חיינו".

עונה לו העלמה, "מעשיך קיצוניים ביותר,

כי לא הדם הוא זה שפותר, וליבי לא

אשתייך לבן אדם עם מעשים כאלה, 

ליבי שייך לאדונך." 

העלמה יורדת לאדמה, נושקת לפצעיו של האדון,

ומרגישה כי בליבה יש צער רב,

אך אושר גדול מכל כי הצטרפה אל האדון, 

לחיות חיי נצח יחדיו.

אל אימה היא אמרה

״אימי אימי, סופי קרה ובא, 

סופי קרב ובא״

חשבה העלמה מה תעשה כדי לנצל את הזמן שנותר לה. 

היא החליטה שפתרונה הוא למצוא אהבה ובעזרתה להביא ילד אל העולם שימשיך את הדורות הבאים. 

העלמה החלה לחפש את אהוב ליבה. 

אל אימה היא אמרה

״אימי אימי, זמני הולך ותם ואני כה רוצה למצוא אהבה ואיתה להמשיך את השושלת, כיצד אעשה זאת?״

אמה ענתה לה

״בתי היקרה, עשי את משתה גדול אליו תזמיני משפחות מלוכה רבות וכך תמצאי את אהוב ליבך״

העלמה הזמינה משפחות מלוכה רבות למשתה בביתה עד שתמצא את אהובה, באחת מן הסעודות החליטה העלמה שמצאה את אהוב ליבה, אך הוא, אינו רצה להינשא לה. 

העלמה אל האביר אמרה

״זוהי בקשתי האחרונה, את הדורות הבאים שלי אני רוצה להמשיך איתך״

משפחתו של האביר כעסה על כך שהוא אינו רצה להינשא לה

״בני היקר אם תינשא לה חייך יהפכו לטובים יותר,

תינשא לה״

לאחר מכן החליט האביר בלית ברירה להינשא אל העלמה. 

האביר והעלמה התחתנו והביאו את ילדם הקטן לעולם, וכמה ימים בודדים לאחר הלידה של בנה, סיפרה העלמה לבעלה האביר כי זמנה תם

״אהוב ליבי, זמני תם ולכן אני מבקשת שעל בני תשמור,

תשמור ותגן״

בלילה חשוך וקודר נפרד האביר מהעלמה, את ראשה הרים, נשק לה לפצעיה אדומים ונשא אותה אל קברה. 

הסתובב האביר ונעץ את חרבו בליבו. 

נסיכתי נסיכתי הגעתי להצילך מהדרקון האיום, איך אוכל לעזור לך היום?

אבירי הגעת להצילותי סוף כל סוף לאחר כל שנים אלו דווקא היום

נסיכתי נסיכתי לא יכולתי להגיע אתמול ולפני אך הגעתי היום בשביל להרוג את הדרקון היום.

אבירי יש לך חרב מיהלום כלשון יהלום ומגן מיהלום איך תוכל להרוג את הדרקון האיום.

 

נסיכתי נסיכתי הגעתי היום כדי להגן עלי מהקללה האיומה שמעתי שכלי יהלום יגנו מהקללה האיומה.

אבירי אך הכנתי לך מזימה לזמן שתבוא, תגיע בחשיכה כשהדרקון ישן ושחרר אותי מכלובי הנורא

נסיכתי נסיכתי אל תדברי הזמן הוא לילה זמן לעשות מזימה כי אם תדברי הדרקון האיום יתעורר היום ויחתוך אותנו היום.

 

נסיכתי נסיכתי כל היום ניסיתי לעבוד אך איך אוכל לעבוד אם את תצעקי עכשיו אז חדל צעיקה אך עוד לחישה.

אוציא אותך מהכלוב אך הדרקון עומד לקום אין זמן חייב לצאת בריצה

אוי לאא הדרקון האיום הוא התעורר משנתו שנינו נהפוך לארוכת הדרקון

צאי מפה מהר אני אגן.


נסיכתי נסיכתי יום ולילה הגענתי עלייך ואפילו לא הגעת לעזור לי עכשיו.

אוכל רק מזון ושתייה אני גובע כי לא אכלתי שנה נלחמתי נלחמתי בלי סוף ומה את עושה? זילזלת לי בדם בפצעים ובגוף.

אבירי אבירי מה יש להגיד הצלת אותי זהו הנכון אך לא נשארת איתי עד להיום 

חיכיתי לך יום ולילה עד שתחזור אך לא חזרת אז וויתרתי עליך כבר מאתמול.

נסיכתי נסיכתי ניסיתי להגיע אך בגלל הדרקון הנורא והאיום הוא לא אפשר לי לצאת אל האור

רציתי לבוא לספר לך על הקללה האיומה שמי שיתקיף את הדרקון ימות בליל היום.


מגיש:נועם טל

 

האביר יצא אל הקרב וסוסו נפגע ברגלו והאביר והסוס 
נפלו אך הקשת הגן עליהם מלמעלה מההרים
כשהתרוממו חזרה הסוס נסוגה לאחור והאביר 
נשאר בשדה הקרב האפור

 

עורבים היתחילו להגיע ולאכול את הגופות
וגם תקפו את האביר בזמן זה תפסו את 
הקשת וזרקו אותו מן ההר אל מותו הקר
האביר ראה את כל זה בזמן 
שעורבים מנקרים אותו 

 

לפתע חזר הסוס אל האביר האביר כבר היה 
מנוקר ופצעיו דיממו האביר צעק בקול 
חברי חברי החזק מעמד אך שהאביר 
עלה על סוסו והגיעה חברו הקשת 
כבר היה מת ולקח את גופתו והטמין בא בעפר
והלך לאשתו ואמר לה שמת ובכתה ובכתה 
ועד החשכה גם היא הייתה במתים 

ובערב זה צוין שובם של אבירי הממלכה.

אך בליל זה חשיבתו של הצייד הייתה אחרת, הסתער הצייד פנימה עם חרבו שלופה, הסתער הצייד פנימה עם חרבו שלופה.

 

הצייד הסתער על האביר בתעוזה, האביר התחמק אך נפצע, 

האביר התחמק אך נפצע בידו החזקה.

נץ טיפוחיו בא לעזרתו, חרב מצא והביא לו, חרב מצא והביא לו.

אך חרב זו כחרב דמים זו, תפס האביר את חרבו ורצח צייד זה.

 

אוי אוי העלמה זעקה, אוי אוי אהובי הינך היטב אחרי הפציעה?

אני היטב כלתי היפה האביר ענה בכאב רב. הנני היטב, מזל רב 

איתנו שהצייד אינו עשה רע. אכן אכן ענתה העלמה, וכעת נמשיך 

בסעודה! קראה העלמה לשומרי הממלכה בכדי לפנות את הגופה.

 

לאחר כמה שעות האביר חש לא היטב, העלמה שאלה הינך היטב? כי נראתה חיוור, עלמתי עלמתי ענה האביר איני היטב, חש רע בליבי.

האביר האדמדם התמוטט כשמיילל יללות איומות, האביר צעק עלמתי עלמתי אל תגעי בדם הצייד מקולל הוא!

 

העלמה בכתה בכי רב כים הכחול, העלמה הצהבהבה אינה תהיה עליזה, ובליל זה השמים היו שחורים מכל לילות השנה.

העלמה העמיסה על גבה את אהובה וחרבו, העלמה יללה מדוע מדוע יללה, מדוע מדוע לי התרחש רוע כמו זה! מדוע מדוע אינני ראיתי זה.

 

בכי רב בכתה העלמה בדרכה לקבר הנחיתוהו על האפר, נפלה על אפרו ויללה מדוע זה, מדוע זה...

נפלה העלמה בדמים הייתה, ובערב סעודת הניצחון נהפכו לו, ויקרא יום זה סעודת הדמים.

כשגופי קשור וראשי אזוק.

המקלט לא אפשר לנו לחיות כרגיל ,היינו נשארים שעות על שעות מורעבים ומסתכלים על הילדים ברחמים קשים.

אמא אמא מתי נצא מפה לחזור לאכול ולישון במיטות רגילות כשלא אזוקים לנו שרשראות מסביב אמא אמא מתי נצא מימפה כשהכל כרגיל והשכנים מסביב עם

הדשא הירוק וקרני השמש הצהובים.

הגרמנים נכנסים בדפיקות חזקות ומתחילים באוויר לפוצץ יריעות, הגרמני דורש יקרי ערך ,סירבנו וזלזלנו עד שלקח כבת ערובה את אמי להראות שהמצב הזה כרגע רציני ,לקח אקדח וכיוון לראש להראות שפחד זה לא בשבילו .
רגעי מתח עולים בחדר ולפני שהספקתי למצמץ בעייני אימי מהחדר כבר לא הייתה לידי מחזיקה את ידי ואומרת לי … הכל הייה בסדר יום אחד אני ידאג שנצא מפה. 

אמא אמא מתי נצא מפה לחזור לאכול ולישון במיטות רגילות כשלא אזוקים לנו שרשראות מסביב אמא אמא מתי נצא מימפה כשהכל כרגיל והשכנים מסביב אם הדשא הירוק וקרני השמש הצהובים.

שעות עברו והגרמנים נכנסו לקחו את ידינו והכניסו אותנו לקרון אחד מצוצמם ,פחדתי כל כך שאימי לא איתי עד שבקרון השני שעבר מולנו אני רואה את אימי  מפוחדת ומבוהלת ממה שעומד לקרות ,כבר לא היה לי אכפת לאן יקחו אותנו או מה יקרה העיקר שאימי תהייה לצידי מחזיקה את ידי ואומרת לי למה פניה כך עצובות.

הגענו למכונות שחורות כולן באפר והכניסו את האיש הראשון לאחר שניות ספורות אני רואה אותו נופל על הריצפה ,כאילו לא חי מעולם ואז הבנתי שהמצב מסוכן עלה לי הרעיון לברוח ולמצוא את אימי ,אך לפתע זה מה שקרה. 

השנייה שנכנסה למכונה זאת אימי, אם דמעות בעיינים ומסמנת לי לברוח ככל האפשר דמעות עלו בעיני אבל הבנתי אם אני לא ארצה לסיים כמו אימי עלי להציל את עצמי לאחר שניות ספורות אמא שלי שוכבת רצתי עליה בכל כוחי היא חטפה מכהמהמכונה והדם מראשה נזל על ידי, אמרתי לה אמא רק תזכרי אני אוהב ויאהב אותך תמיד. 

 

מגישה: מיקה גרוצקי רסין

"מי אתה?!" שאל האביר כולו מבולבל

"אתה לא זוכר אותי?!" אמר הצייד "אתה לא זוכר איזה חברים טובים היינו?"

האביר חשב ונסה לזכור, אך לא הצליח. 

"מה השעה עכשיו?" שאל את הצייד

"לא יודע, אבל כנראה מאוחר בלילה לפי החושך"

האביר שאל: "למה יש לך דם על כל החולצה?"

"אה זה... לא רלוונטי לעכשיו."

האביר חשד בצייד.

"אתה באמת לא זוכר אותי?" שאל הצייד

"היינו חברים כה טובים"

"סליחה אבל אני פשוט קצת מבולבל" ענה האביר.

"הלכתי קצת לאיבוד" התוודה האביר

"אה אז למה לא אמרתה לי?? בוא נחזור לביתי ואני אעזור לך"

הלכו הצייד והאביר ביער האפל והשקט.

"הגענו" האביר הסתכל על מה שנדמה לו היה הבית של הצייד

אבל בעצם היה כמה קרשים ישנים וגג שהיה 

נראה כאילו הוא ייפול כל רגע.

"בוא תיכנס, תרגיש בבית" אמר הצייד

"אתה רעב? יש לי קצת יין אם תרצה"

"אני אשמח לממש קצת בבקשה"

הצייד הלך להביא את היין בזמן שהאביר

הסתכל מסביב לבית ולפתע מצא תמונה שלו על השולחן

"הנה בוא שב" הצייד החזיק שתי כוסות יין ביד.

"אני שמתי לב שיש לך תמונה שלי בביתך"

"כן כבר אמרתי לך אנחנו חברים טובים"  

"מוזר אני לא זוכר אותך כלל"

"לחיים" אמר הצייד

"לחיים" השיב האביר ושניהם שתו מהיין

"אני מצטער..." אמר הצייד

"אבל פקדו עלי להרעיל אותך..."

ענה האביר "כן אך חבל שהכוסות התחלפו..."

כעבור כמה ימים אותו
 איש זר הגיע לממלכה 
 באמצע הסעודה ושאל את האביר:
 איכן שמת את החרב שלי?
 אך האביר שוב אמר: אינני יודע 
 על מה אתה מדבר 

כמה שנים קודם
  בשדה ירוק לז פגש האביר
 עלמה צהבהבה ועל כתפיה עורב שחור
 ולצידה אחיה הבכור ובידיו חרב.

אחיה של העלמה ניסה להרוג את האביר
 עם החרב אך האביר נלחם בחזרה, 
 לקח את החרב ובטעות רצח את העלמה ומייד ברח מהמקום.

האביר חזר לממלכה עם החרב 
 והמלך שאל אותו: מה זאת החרב הזאת?
 האביר אמר לו כל מה שקרה וגם מה זאת החרב היקרה.

כמה רגעים אחר כך ביקש המלך
 את החרב בחזרה כדי שלא יקרה משהו רע
 האביר ישר נתן למלך את החרב
 ממש מבלי לסרב.

בזמן ההוה שוב באמצע סעודה 
 בא אותו איש זר אך הפעם האביר זיהה אותו אבל גם המלך מבלי שהאביר הבין מה קרה 
 החרב היית אצל הזר ורצח את האביר
 מבלי להסביר.