לאחר מכן הרחבנו ונעזרנו בספר של שולה מודן , "איפה גברת זרת" הקראנו המחשנו דרך בובות אצבע. בנוסף לספר למדנו את שמותיהן של חמש האצבעות שביד, מהאגודל ועד הזרת ע"י שיר איפה האגודל?

דיקלומים כמו זה של משורר לוין קיפניס על חמש האצבעות האוגדות יחד זר פרחים:

חָמֵשׁ בָּנוֹת יֵשׁ לִי כָּאן
חָמֵשׁ בָּנוֹת יָצְאוּ לַגַּן
פְּרָחִים יָפִים קָטְפוּ הֵן שָׁם.

אֲגוּדָל קוֹטֶפֶת
אֶצְבַּע אוֹסֶפֶת
אַמָּה מְסַדֶּרֶת
קְמִיצָה קוֹשֶׁרֶת
וְזֶרֶת, זֶרֶת, זֶרֶת, זֶרֶת –
לְכֻלָּן עוֹזֶרֶת.

איזה סוגי נרות אתם מכירים? חנוכה, שבת, יום הולדת...

היראתי להם כל מיני סוגים של נרות ושאלתי מה מתאים מתאים לחנוכיה? היו ילדים שניסו פיזית ותוך כדי הסתקרנו אלו נרות הם לא מכירים או מעלים להם סיטואציות כמו נר יום הולדת שהוא חגג בבית, ונר ליופי שיש על המזנון, והמשכתי דרך השאלות שלהם לאילו נרות יש להם בבית?. וממה עשוי הנרות? ומונחים כמו גדול קטן, מתאים או לא? מסוכן ובטוח

גילאי 2-3, שעה 11:00 והילדים היו עייפים וכעוסים.

אני התיישבתי בריצפה ובידי ספר ואמרתי בקול קצת גבוה "וואוו לחנוכייה יש יומולדת" (נהיה שקט) וחזרתי "ילדים אתם לא מאמינים לחנוכייה יש יומולדת" כל הילדים ישבו סביבי והקשיבו לסיפור.

היינו קבוצה של 3 ילדים ואני.

אמרתי לילדים "תראו את הפרח הלבן שצמח כאן, אתם יודעים את שמו?" הילדים אמרו שמות של פרחים בעיקר שיש לנו בגינה.

אמרתי " ילדים לפרח קוראים נרקיס הוא פורח בחורף ויש לו ריח נהדר".

אחד הילדים התכופף להריח ואמר "ריח טוב".

אמרתי "נכון באמת יש לו ריח נהדר".

אחד הילדים ניגש לחנוכייה מהזכוכית החזיק בידיו את החנוכייה ואמרתי לו "את יודע שאנחנו צריכים להיות מאוד זהירים עם החנוכייה הזאת " הוא שאל "למה" עניתי "החנוכייה עשוייה מזכוכית אם היא תיפול היא עלולה להשבר זכוכית היא חומר שביר" המשכתי "מה יש לך בבית שעשוי מזכוכית ?" ענה "צלחת".

ניגשתי ואמרתי לו "אני רואה שהצלחת להרכיב 4 חלקים" ליטפתי את ראשו והתישבתי לידו ללא מילדים והוא המשיך להרכיב .

הילדים נגשו לטבול את כל היד בדבק, אמרתי לילדים "עצור" ולימדתי אותם לטבול אצבע אחת בנגיעה קלה כדי שלא ליצור טפטופים של דבק.

הבאתי עץ מספוג לגן.

בתחילה הסברתי מה זה? עץ. והרחבתי מהם חלקיו (תוך הדגמה על העץ) גזע, ענפים, עלים.

והסברתי לפני שעכשיו אחד אחד יבוא לעזור לעץ בתור שלו. לדוגמא: אביב ראשונה וכך הזכרתי שם של ילד ילד והוא בא להחזיר את העלה לעץ.

הילדים משחקים בחצר בחול או במתקני חצר

אני רואה בחצר שירה של נמלים ומפנה את תשומת ליבם של הילדים וואו !!! בואו תראו מה יש כאן.

ילדים תראו איזה יופי איתי משחיל לתוך קופסא משמעות

לחפצים וצבעים.

הוא לא רצה לספר והתחלנו לנחש מה יכול לגרום לו להיות עצוב? והילד רק ענה "לא רוצה לדבר"

אז חשבנו יחד מה יכול לעודד אותו לעזור לו להיות שמח?

החבר העלה כל מיני רעיונות: לשמוע שיר שהוא אוהב, חיבוק, לשחק יחד, לצייר ציור, לשטוף פנים, לקרוא סיפור, ולבסוף אותו הילד בחר לשמוע שיר, שעזר לו להתמודד עם העצב.

הילדים ישבו בנחת , אני מקשיבה לילדים ולא מתפרצת דוגמא אישית עוזר לווסת התנהגות : אני מבקשת מרון לתת לי את הבלונים לפי הסדר.

הילדים משחקים בארגז חול מפתח סקרנות וחקירה

אחד הילדים משחק בחול ומצליח לא להעיף חול לעבר חברים

מחזקת אותי יפה הצלחת לא להעיף חול.

אחרי שהם מסיימים נכנס לגן בשביל להיות בפעילות אחרת הילדים צריכים לשטיפת ידיים בשעת רחיצת ידיים מדברת עם הילדים על הקצף של הסבון בכיור ומזכירה שקצף כמו שיש לנו באמבטיה בבית כשמתחקלחים.

ואח"כ ניגשתי לחבר שעזר ושיבחתי אותו על המעשה הטוב שעשה, ושהוא חבר טוב שעוזר לזולת, ורואה את האחר

בכל נושא חדש אני מחליפה את התוכן של הלוח כשהילדים נוכחים בכיתה.(חצי שנה-שנה+9)

בתחילת חג החנוכה החלפנו את התוכן,בתוכן שקשור לחג. רציתי לעבור עם הילדים על סמלי החג ומאוד רציתי למקד אותם על החנוכיה, מכיוון שהם מאוד קטנים רציתי משהו שימשוך את תשומת ליבם.(אור, צבע)

שמתי ברקע שיר הקשור לחג.

הוצאתי מהלוח תוכן את החנוכיה למרכז הכיתה, שיהיה להם מיקוד בחנוכיה. הבאתי חנוכיה אמיתית והדלקתי להם את הנרות. המיקוד שלהם היה על החנוכיה והיה מדהים לראות איך הילדים הסתכלו והסתקרנו.

בשבוע שעבר ירד גשם חזק וכל הילדים לא הזיזו את העיניים מהחלון. כדי לתת לסקרנות שלהם משמעות פתחתי את החלון הוצאתי את היד והיד שלי נרטבה מהגשם. נתתי לילדים לגעת ביד שלי ואמרתי " הגשם הרטיב את היד שלי, וואו כל כך יפה להסתכל על הגשם". לקחתי מזרק עם מים והשפרצתי על הפנים שלי וצחקתי ואז שהילדים ראו שאני צוחקת מזה השפרצתי על כל אחד מהילדים טיפות מים והם היו מאושרים וצחקו. הרמתי כל אחד מהילדים אל החלון ומבלי שאני אגיד הם הוציאו את היד כדי שהיא תירטב.

שמתי לב לערמת עלי שלכת שהייתה בפינת החצר, ראיתי שילדים עוברים דרכה אך לא מתייחסים. רציתי להסב את תשומת ליבם ולהראות להם שהעלים האלה יכולים גם להיות משחק כיפי.

בהתחלה לקחתי ערמת עלים קטנה שמתי על הענף והראתי להם את העלים "נושרים" ואז לקחתי קבוצת עלים זרקתי באוויר הילדים הסתכלו עלי בהלם ואז צחקתי והשתמשתי במשפטים "איזה כיף לשחק בעלים" "בואו נקפוץ על הערימת עלים" "בואו לשחק איתי זה ממש כיף" 1הראתי להם שאני שמחה ונהנת מזה ואחרי שנייה כל הילדים הצטרפו אלי ונהנו מזה גם הם.

לרוב אני מתיישבת ושואלת "מי רוצה לשבת איתי לבנות מגדל?" ולאט לאט מעבר למגדל המגנטים הופכים להיות לשימושים אחרים.

ה"מובן מאליו" הוא לבנות מגדל/בית וכו..

אבל הילדים ואני אוהבים לקחת את זה למקומות שונים כמו -

לעשות מהמגנט הצר טלפון וליצור שיחה עם הילדים

או להכין מכמה מגנטים עוגה/פיצה ו"להגיש" לחברים ואז הופכים את זה למסעדה קטנה.

כל ילד לוקח את המגנט והופך את המובן מאליו לעולם מיוחד משל עצמו

ובכל פעם שעולה רעיון חדש מציגים אותו לכלל הילדים ומזמינים אותם להשתתף.

ופתאום משחק שכביכול יש לו מטרה אחת הופך להיות מגוון רחב של אפשרויות. כל ילד מגלה עולם של דמיון אצלו.

בתחילת השנה היו כמה ילדים שחששו לטפס עליה לבד מחשש ליפול וכאלה שלא הצליחו לטפס.

כל פעם הייתה סייעת אחרת שהייתה עומדת ליד המגלשה לעזור לילדים לטפס ולדאוג לביטחונם.

עברו כמה שבועות מתחילת שנה והחלטתי "לא לעזור" לאותם ילדים ולתת להם לנסות לבד. (כמובן שהייתי נוכחת להשגחה)

היה לי כל כך כיף לראות את הילדים מצליחים לבד, זה נתן להם תחושת מסוגלות ועצמאות.

בפעם הראשונה שילד הצליח לבד חיכיתי לו בסוף המגלשה ואמרתי לו "ריי אני כל כך שמחה לראות שהצלחת לטפס ולהתגלש לבד" עם הבעת פנים חיובית וזה נתן לאותם ילדים כוח להמשיך ומאותו רגע שהם הצליחו לבד זה נתן להם תחושה אחרת בחצר של עצמאות וחופשיות.

בפעמים הראשונות הם היו מחפשים את התגובה שלנו כל פעם שטיפסו כי זה נתן להם מוטיבציה וכוח להמשיך.

השתמשנו במשפטים כמו "איזה יופי שאתה מסוגל בכוחות עצמך", "הצלחת ממש יפה תראה לי עוד פעם איך טיפסת לבד" ועוד...

יום אחד הביאה המורה שרפרפים וזו הייתה בדיוק התקופה שמאיה התחילה לעמוד. המורה התחילה את השיעור וסקרן את מאיה ההתעסקות בשרפרפים, מאיה החליטה שהיא ניגשת לשרפרף ונעזרת בו לעמידה. התיישבתי לידה ולא הורדתי ממנה את העיניים כדי שתסתכל ותבין שאני נמצאת. ( הבעות הפנים שלי היו מלאות ביטחון ושמחות) נתתי לה מילות עידוד " כל הכבוד מאיה, את נעמדת יפה" נתנו לה את המרחב והזמן להשתתף בחוג איך וכמה שהיא רוצה.

כשמאיה קיבלה את הביטחון היא הסיכמה להשתתף במשך החוג.

בכל משך החוג אמרתי למאיה " אני שמחה שהשתתפת בחוג, השתתפת מקסים, נכון שזה היה כיף?"

ומאז מאיה משתתפת בכל פעילות שנעשת בגן.

כל מחנכת מאכילה ילד אחד ושאר הילדים מחכים שיגיע זמנם לאכול. לביא רוצה מאוד לאכול עכשיו בזמן שאני מאכילה ילד אחר. תוך כדי אני מדברת עם לביא ואומרת לו שהוא הבא בתור לאכול "תתאפק עוד טיפה כולם אוכלים בסוף" ברגע שאני מדברת ללביא ולא מתעלמת מהקושי שלו לחכות לאוכל, זה מחזק אותו ומרגיע אותו והוא באמת מצליח לחכות לזמן האוכל שלו. כל הזמן אני בשיחה איתו ואומרת " כל הכבוד שאתה מחכה מסבלנות". השיחה משרה רוגע בכיתה.

הילדים ממש מחכים לחוג שלה, את החוג אנחנו מבצעים בקבוצות יחסית קטנות כדי לתת יחס יותר אישי לילדים בזמן החוג התפתחות.

בקבוצה שאני נמצאת איתה יש ילד שכל הזמן רוצה להיות ראשון, קם מהכיסא, מאבד ריכוז מהר מאוד ותמיד הכי בולט.

בכל חוג אני מתיישבת לידו ואומרת לו "אימרי בוא ננסה יחד להתאפק ולחכות לתור שלך" "באתי לשבת לידך לראות איך אתה ממתין בסבלנות" יש גם פעמים שהתנהגות שלו ממש מפריעה לחוג אז אני מציינת לו "אימרי זה לא נעים לי שאתה מתנהג ככה בוא בבקשה נשב יחד" ברגע שאני מתיישבת לידו ומדברת איתו אני משקפת לו שיש עוד ילדים ואנחנו צריכים להתאפק ולחכות הוא יותר רגוע כשאני לצידו ותומכת בו.

כשמגיע התור שלו אנחנו דואגות להגיד "כל הכבוד שהמתנת" "אני שמחה שחיכית כל כך יפה לתור שלך" וזה גורם לו להמשיך באותה דרך.

תמיד אני נותת להם דוגמא ביני לבין הגננת.

אני קוראת להם ושואלת אותם האם אני מציקה לגננת?הם עונים לי לא.

האם אני מציקה לגננת?לא

ואז אני מסבירה להם שאם אני צריכה משהו מימנה אני פשוט מבקשת

אנחנו מדברות וכך נעים גם לי וגם לגננת.

נתתי להם לחוש כסף.

הם הכירו את המילה כסף אבל לא הבינו את ערך הכסף,איך מקבלים כסף

וכך הכסף קיבל משמעות אצל הילדים אחרי תיווך שלי עם הילדים.

יושבות איתם ומלמדות אותם:צורות,צבעים,גזירה,מספרים.

וגם אם הם לא מצליחים באמת אנחנו מביאות להם פיטבק חיובי מדבקה,חותמת....

וזה מחזק אותם וגורם להם לעשות שוב פעם בפעם הבאה.

ויש ילד שחשש מאוד להיתלכלך ושזה לא ירד לו מהידיים .

הראתי לו איך שאני נוגעת בגועש ומיד הולכת לשטוף ידיים וזה יורד.

אחרי שהוא ראה אותי ביקש לנסות ,התחיל לגעת בגועש ממש נהנה

.הילדים רואים בסביבתם הקרובה המון צורות שלנו הם ברורות.

כמו -עיגול צלחת ,מלבן תמונה ועוד ...דרך הסיפור הלמידה היא ממש חוויה ומעשירה.

הכנתי להם גם שפדלים עם הצורות שיעבור בצורה מיטבית וכפית .

הילדים מאוד נהנו משמיעת הסיפור והפנימו בצורה מיטבית .

גם בסוף הסיפור סימנו בשיר על הצורות שעליהם דיברנו .

ילד אחר ענה כדי שיהיה לנו נעים לשחק בחורשה. 

אמרתי להם נכון מאוד זה נעים וכייף לשחק בסביבה שהיא נקיה ומה אתם עוד יודעים על הסביבה שלנו? 

ילד ענה "הסביבה שלנו היא איפה שאנחנו חיים." 

 ועוד ילדה הצטרפה ואמרה "בסביבה שלנו יש עצים, פרחים, וגם חיות" 

אמרתי להם שזה נכון הסביבה שלנו היא העולם שבו אנחנו חיים. היא כוללת את כל מה שאנחנו רואים, שומעים, מרגישים, מריחים וטועמים ובגלל זה חשוב מאוד שנשמור עליה נקייה. 

הילדים דיברו ושיתפו על דברים שיש להם בסביבת הבית ודיברנו גם על סביבת הגן שלנו. 

אחרי זה הראתי להם תמונות של סביבה נקייה וסביבה מלוכלכת שאלתי אותם איזו סביבה הם היו מעדיפים? למה?" הם חלקו את מחשבותיהם ואמרו שהם מעדיפים סביבה נקייה ובריאה יותר ודיברנו על אך אפשר לשמור עליה ולעזור לסביבה להיות נקייה ובריאה יותר, דיברנו על מיחזור והחלטנו להתחיל למחזר דברים בגן.  

קישרתי את הפעילות לחיי הילדים על ידי שאילת שאלות ומה הם יודעים על הסביבה שלהם. עודדתי אותם לחשוב על החשיבות של שמירה על הסביבה באופן אישי וזה היה מדהים לראות אך הם התעניינו, שאלו שאלות ואחרי זה ראיתי כמה היה חשוב להם לשמור על הסביבה שלהם נקייה. החלטנו ביחד לערוך מפגש לשאר הילדים ולתת להם במה להציג ולהסביר לשאר ילדי הגן את החשיבות של סביבה נקייה הם כל כך שמחו לעשות את זה והיה מדהים לראות אך הילדים שואלים אותם שאלות ואך הם מסבירים להם. 

כשאני עם הצעירים אני יוזמת מפגש וכדי לאוסף אותם אלי שיהיו קשובים אני משמיעה שיר קבוע(טיטי הבובה) בנוסף לשיר יש לי בובת יד שאיתה אני ממחישה את השיר ונגשת לילדים.

השיר מתאר אינטרקציה של הבובה מול הילדים והילדים מיד מגיבים ואני נגשת לכל ילד לתת נשיקה חיבוק ליטוף.

הילדים היו קשובים וחיכו שאקרא להם בשמם.

לאחר מכן נתתי לכל אחד מטריה קטנה ורקדנו לצללי שירי גשם.

אנחנו מקפידות לחזק ולאמר ״עבדת ברצינות״ להתייחס למאפיינים של היצירה והייחודיות שלה ולא לאיכות התוצר או רמתו. ההתנסות והרצון ליצור הם העיקר, ולכן ברגע שניגשת לשולחן ועבדת הצלחת.

היה לו מאוד קשה להפרד בבוקר,אחת מהגננות ניסתה להושיב אותו במפגש אך הוא צרח ובכה, אני ניגשתי אליו והצעתי לו להצטרף אלי הוא בכה ממש ולא נרגע שטפתי לו את הפנים נתתי לו חיבוק והוא המשיך לבכות ואמרתי לו לעצור לקחת לגימת מים ואחרי שנרגע שאלתי אותו למה הוא בוכה והוא ענה שהוא רוצה את אמא, הסברתי לו שאמא הלכה לעבודה והוא נשאר בגן לשחק ואמא תמיד תחזור בסוף היום.הוא חזר למפגש עם חיוך והמשיך את היום כמו גדול.

עשינו יחד את הבעת הפנים של כל רגש- ״עכשיו אנחנו מופתעים, ועכשיו אנחנו עצובים, וככה על שאר הרגשות.

דיברנו שזה בסדר לפעמים להיות כועס או עצוב ושל ראות חבר בוכה זה לא נעים ואנחנו נרצה לחבק ולשחק איתו.

באותו היום כשיצאנו לשחק בחצר ואחר הילדים משך בשיער של ילד אחר הוא התחיל לבכות. ישר ניגשתי אליו ואמרתי לו שעכשיו אלי בוכה ודיברנו על זה שזה לא נעים לראות חבר בוכה. יכולתי לראות שהחיבור בראש נעשה לו, הוא הביא לו חיבוק ואמר סליחה.

הם לומדים להבין שיש סוגים שונים של זרעים. אחד הילדים שאל אותי ״ אז מה יצא לי בעץ שלי?״ הראתי לו שהוא שם באדמה זרעים של עגבניות ושאלתי אותו אז איזה עץ יצא לך?

ככה הם מרחיבים את המושג שלהם על תהליך של שתילה ועל סוגי זרעים.

כשאנחנו יושבים לארוחת צהריים הוא ישר מתחיל לצרוח כדי שנביא לו את הצלחת, אני מושיבה אותו ומסבירה לו שהוא צריך לחכות בסבלנות עד שאני אגיע אליו, אם הוא ימשיך לצרוח הוא לא יוכל לקבל. אחרי כמה פעמים שהוא צרח ולא קיבל את מה שהוא רוצה והבין שהוא צריך לחכות עד שיגיע תורו הוא הפסיק לצרוח בארוחת הצהריים.

התיווך הוא יומיומי בהסביר לו שהוא לא צריך לצעוק בשביל לקבל את מה שהוא רוצה ושעליו לדעת לחכות בסבלנות.

ישנו ילד שהוא בן 12.3 הכי גדול בכיתה

בשנת הצהריים הוא לא רצה לישון אז יצאנו ביחד לחצר הגן שם חיכה לנו חתול שמהר מאד נמלט מהמקום ד' (הילד) הבחין בחתול וישר הצביע ויצר קשר עין איתי אני מצאתי הזדמנות נהדרת לתווך לו את הסיטואציה "ראית חתול?" שאלתי אותו ד' כתגובה ענה "תול תול!!" בהתאם לתגובתו חיזקתי ואמרתי "נכון זה חתול" מכאן המשכתי בהרחבה ושאלתי את ד' "איך מילל חתול? " ד' הוציא צליל זהה ליללה של חתול הרגשתי צורך לאשר לו ואמרתי "נכון מאד!" ו- ( ליטוף נעים על הראש של ד') כחיזוק חיובי

כמה דק ספורות הבחנתי ביונה על העץ באותו רגע החלטתי שזאת הזדמנות נהדרת לכוון אותו ולהרחיב לו את הידע בנושא חיות. משכתי את תשומת ליבו בכך שהצבעתי על היונה שעל העץ ואמרתי "ד' תראה זאת יונה" ד' התרגש מאד ומחאה כפיים לאחר מכן הצביע לכיוונה וניסה לחזור אחרי רציתי לקרב אותה לאזור שלנו בדשא אז לקחתי חתיכה מהכריך שהחזקתי וזרקתי לכיוון שלנו (בדשא) כמה שניות עברו והיונה כבר הייתה על הדשא ואכלה מהכריך אמרתי ל-ד' "תראה היונה אוכלת מהכריך ,יונים אוהבים דגנים" "והכריך שלי עשוי מחיטה ודגנים" ד' כתגובה אמר "אמ אמ " שאת זה הוא אומר בדרך כלל בזמן האוכל הוא הצביע על היונה ואמר שוב "אמ אמ" אני חיזקתי את דבריו של ד' ואמרתי לו "נכון מאד היונה אוכלת אמ אמ" נתתי ל -ד' גם חתיכה מהכריך כדי שייתן ליונה את החתיכה הוא זרק וכשהיא אכלה הוא התרגש ומחאה כפיים לאחר מכן ד' שוב ביקש מהכריך רק שהפעם הוא אכל את החתיכה.

בזמן משחק חופשי מ'(הילד) החזיק במרקס והזיז אותו מצד לצד לאחר מכן הוא הושיט לי את המרקס ואני חייכתי ואמרתי "תודה" .

החזרתי ל מ' את החפץ (המרקס)

מ' שוב פעם חזר על הפעולה והושיט לי בחזרה אני כתגובה עניתי שוב בחיוך "תודה" רק שהפעם בטון יותר שמח מהקודם לידו עברה נ'(ילדה) בת 12 חודשים מ' הושיט לה את המרקס והיא לקחה ,חקרה ואיבדה עיניין היא (הניחה אותו על השטיח) אני הרמתי בחזרה והושטתי למ'

מ' כתגובה אמר "דה דה" ישר הבנתי שהוא חוזר אחרי ומנסה לומר תודה חייכתי ואמרתי "כל הכבוד!!" וחיבקתי אותו מההתרגשות מאז מ' מחפש כל הזמן אינטרקציה של "תן כך "ומחפש את מבטי לחיזוק

הכנתי שולחן עם צבעי יסוד (אדום, צהוב וכחול)

התחלתי את הלמידה בסיפור שהלכתי לירקן לקנות ירקות בכל מיני צבעים ערבבנו צבעי יסוד ושאלתי את הילדים איזה פירות או ירקות אנחנו מכירים מהיום יום שייצרנו מהצבעים כשהגענו לצבע הירוק ש'(הילד) נזכר שלפני כמה ימים הבאנו לחילזון שנמצא בגן חסה וישר אמר בקול ובהתלהבות אני שיבחתי אותו ומהחסה הרחבתי את מחשבתם כששאלתי מי עוד אוכל חסה? מ' (הילדה) אמרה בקול" אמא!! אמא אוכלת חסה בתוך הסלט" שיבחתי את מ' ומשם הרחבנו לפרי העגבניה שגם יש בתוך הסלט ועוד ירקות ופירות המתקשרים לצבעי היסוד שיצרנו.

הגיע לגן אימא שלו עדכנה אותי שהוא התעורר לא מזמן אז אין צורך להשכיב אותו .

לקחתי את ד' ויצאנו ביחד להפסקת קפה .בין המטבח לכיתה יש שאר קטן רציתי ש-ד' יישאר בטווח הראייה שלי אז שמתי פוף כחסימה לשאר חלל הכיתה (עם כמה קוביות שישחק בינתיים) הוא מאד אוהב.

כשסיימתי את הקפה החלטתי להשאיר את הפוף ולעודד את ד' לטפס מעליו ולעבור לשאר חלל הכיתה (כשאני יושבת מולו בצד השני של הפוף )

ד' ניסה לטפס וניתקע, ד' ישר התחיל לבכות מיד הרגעתי אותו ואמרתי "ד' הכול בסדר אני פה איתך בוא ננסה ביחד לטפס על הפוף ד' נרגע ולא זז מעל הפוף הושטתי את שתי זרועותיי ועודדתי אותו לטפס כשהוא ניסה שוב הוא החליק ולא הצליח ישר אמרתי לו "לא נורא" (עם חיוך) "בוא ננסה שוב פעם אתה מסוגל"(פיזית הוא יכול) שוב פעם קראתי לו לבוא אלי הוא טיפס מעל הפוף עצר חיכה לאישור מימני ואמרתי "יופי ד' עוד קצת מתוק שלי "(בטון רגוע ושמח) כמה שניות אחרי הוא המשיך והצליח כשזה קרה קראתי בקולות עידוד "כל הכבוד אני גאה בך" "ידעתי שאתה מסוגל ד' שלי " מחאתי כפיים ד' זחל לזרועותיי וחיבק אותי כשהורדתי אותו שאלתי "אתה רוצה לנסות שוב?" ד' זחל בהתרגשות והצביע על הפוף וניסה עוד 4 פעמים מיוזמתו הוא מאד התרגש מאז הוא לא מפסיק לעלות על פופים.

בתינוקייה יש לנו סדר: ארוחת צהריים, החתלות, החלפת בגדים וארגון חדר שינה (תטרות, מוצצים וחפצי מעבר נוספים) אי אפשר כל כך לצפות למשוב מהתינוקות בני 5-12.3 חודשים אבל כן ניתן לראות שלאחר ההתארגנות רוב גדול של התינוקות זוחלים מיוזמתם לכיוון החדר שינה ומחכים שניקח אותם.

דוגמא שיותר נכרת לעין היא של שנה שעברה כשהייתי סייעת בכיתת הבוגרים גילאים (2.5-4)

ארוחת הצהריים שלנו מאד מסודרת ישנו סדר קבוע: כשהילדים מסיימים לאכול הם יושבים ומחכים בסבלנות עד שאחרון הילדים , מסיים תוך כדי יש אפשרות לקום לשתות מים או להתפנות ולאחר מכן לחזור לשולחן עם שאר החברים. אחת הילדות מ' בת 3.5 אמרה לי שזה מעצבן אותה לחכות היא רוצה כבר לקום וללכת לישון אני הסברתי ל-מ' שכמו שאני יושבת ומחכה וכמו שכל חבריה לשולחן יושבים ומחכים בסבלנות גם כן היא מסוגלת נתתי ל-מ' אפשרות לקום לשתות מים או ללכת להתפנות ואם ממש קשה לה לעשות סיבוב קטן ולחזור העמדתי גבול עם אפשרויות בחירה שמתאימות לנהלי ארוחת הצהריים בגן. היה לי חשוב לתת ל-מ' זכות בחירה מ' עשתה את כל האפשרויות שנתתי לה וחזרה לשולחן כשקמנו והלכנו לישון התכופפתי ל-מ' ואמרתי לה שאני שמחה וגאה בה שהיא הצליחה לחכות בסבלנות גם שאלתי אותה מה יכול לעזור לה לפעם הבאה

מ' ביקשה לשבת ליידי ושאספר לה את הסיפור: "מלכת אליזבת ,הדרקון והגמדים" (סיפור שהמצאתי כשבאחד הימים בגן ישבנו בממ"ד עם הילדים.

לפני ארוחת הבוקר אני משמיעה או שרה לילדי הגן את השיר של "גיגי גיגונת לסדר את החדר" כשאני שרה להם את השיר בשקט ובשלווה הילדים רגועים ומבינים שצריך להתחיל להתארגן ולהסוף את המשחקים, לשטוף ידים, מארגנים את שולחנות הגן וכסאות פורסים מפות. כל ילד לוקח את הבקבוק שלו ומתישב בשולחן. הילדים לומדים שהשמעת השיר או השירה מיצרת הוירה חויתי לסיום פעילות המשחקים והעברה לארוחת הבוקר בצורה חיובית ומהנה.

יום אחד ילד אחד ניגש ושיתף אותי אפשר לאכול פעם בחצר הגן כולם, אמרתי לו בשמחה ובכך יצרתי גמישות יצירתיות לילדים. שרתי לילדים את השיר הילדים סידרו את החצר ותכננו יחד איך לוקחים את הדברים לחצר.

אחת הבנות אמרה כל ילד יכך כיסא אני הצעתי להוציא שולחנות לחצר עוד ילד אמר אני הפרוס את המפות יחד עם עוד ילד הילדים שמחו מאוד שניתן להעביר את הציוד לכל מקום אחת הילדות אמרה אני העשה כך פקניק עם הורי בים הביא שולחן וכיסאות מתקפלים ואוכל ושנתישב לאכול השיר להורי את השיר של גיגי גינות ונסדר את הדברים . הילדים למדו יצירתיות, אירגון, שיתוף ותיווך הדברים גם לאחר וכמובן גמישות שניתן ליצור פינת אוכל בכל מקום.

בסיפור יש תמונות ומלל קצר המאפשר לילדי הגן בני שנתיים עד שלוש להבינו.

במהלך הסיפור המחשתי אני לילדים את הסיפור "לפעמים אני צוחק" צחקתי בקול והראתי לילדים שאני נרגשת, "לפעמים אני בוכה" בכיתי והראתי לילדים שאני עצובה ובוכה, "לפעמים אני כועס" הראתי לילדים שאני כועסת וכו.....

הסברתי לילדים שכל גיל ניתן להרגיש רגשות וניתן לראות אותם או להרגיש אותם ושמישהו עצוב לגשת עליו לתת לו חיבוק ולשאול למה הוא עצוב או בוכה ולנסות לעזור לו, שמשהו כועס לשאול למה הוא כועס אולי מישהו פירק לו את מה שבנה בקוביות בלי כוונה אפשר לבוא לעזור לו לבנות שוב, שמישהו שמח אפשר לשמוח איתו יחד ולשאול למה שמח וכו....

השמעתי את השיר של "מר מצב רוח" שבכל יום יש לו מצב רוח שונה "ביום ראשון הוא אהב לישון" וכל הילדים כמו מהכיסאות ושכבו לישון איתי על הריצפה "ביום שני הוא היה ערני" הילדים כמו והתחילו לקפץ ולרקודבמרחב, ביום שלישי הוא היה מצוברך עצוב ישבנו בכיסאות ועסינו פרצוף מצוורך ביום רביעי הוא כעס כל כך עשינו כולנו פרצוף כועס ביום חמישי הוא היה שמח כי בא עליו אורח וכו.... על כל ימות השבוע..

שהתרגנו לארוחת הצוהריים ילד אחד רצה לשבת ליד ילד חבר שלו אבל כבר ישבו ליד אותו ילד שני ילדים אחרים אחת הילדות ניגשה עליו וחיבקה אותו ואמרה לו למה אתה מצוורך ראיתי שהילדים קיבלו תיווך למשמעות של המפגש הילד אמר לה אני עצוב כי רציתי לשבת לידו ותפוס שם הילדה הציע לו לשבת לידע ובכך הראתה לו אמפתיה האכלה ואהבה הבינה שהילד עצוב וזקוק לעזרה. הילד חיבק אותה ושמח ושניהם ישבו יחד. אני באתי אליהם ואמרתי לשניהם אני כל כך שמחה שראית אותו עצוב והצעת לו לשבת לידך ושראית שהיה לו קשה נתת לו חיבוק ושעכשיו אתה מאושר ושמח" היה כאן תיוך למשמעות נתנה לו חיבוק ועוד...

כמה רגשות היו לכן כאן אמרתי להם עצוב, שמח ואהבה אחד לשני יחס ואמפטיה, אותה ילדה הבינה את הרגש של הילד והצורך לעזור לו וכמה חשוב להבין את נושא הרגשות שלמדנו עליו קודם בשביל לעזור לאחר שזקוק לנו

הילדים שינו את השיר נסדר את החצר הילדם למדנו שניתן לשנות את המילה בשיר וגם את שינוי ההמקום והתארגנותו, כמו שאחת הילדות אמרה הלך עם הורי לים ניקח שולחן וכיסאות מתקפלים מפה והשיר להורי נתארגן לארוחה בים, כך גם ילד אחר אמר אני העשה את זה בגינה עם הורי פיקניק ניקח שולחן וכיסאות מתקפלים ונרד לגינה ונעשה פיקניק ועוד ילדים שיתפו אפשר גם בטבע ביער ואחת ואני אמרתי להם אפשר גם מחצלת כמו שטיח מרבד לפרוס ולאכול עליו בלי כסאות ושולחן ואחת הבנות בגן אמרה מרבד זה כמו בסיפור של "אלדין" ואחד הילדים אמר זה כמו הסיפור של "לבד על המרבד" וכך הילדים למדו הרחבה על מקומות בהם ניתן לאכול בכל מקום בצורה חויתית ובנוסף הרחיבו עוד דרך שניתן גם בלי שולחן וכיסאות אלה על ( שטיח, מרבד, מחצלת, מגבת חוף) ובסוף אחד הילדים אמר אני השב על החוף עם הורי על מגבת חוף ונוכל כולם יחדיו. מכאן אני רואה שהילדים למדו שאפשר לצאת ולהרחיב דברים מעבר לכאן ועכשיו וניתן ליצור עבירה חויתית לאוכל בכל מקום.

הבאתי לגן כל מיני סוגי פירות הדר והצגתי אותם לילדים במהלך מפגש בוקר.

הילדים הראו ידע רב בנושא בעיקר בוגרי בגן.

במהלך המפגש הצגתי את הסוגים השונים של פרות ההדר תפוז סיני, לימון, תפוז, קלמנטינה ולימון ננסי.

הילדים שאלו מאיפה הבאתי את הפרות אז סיפרתי להם שיום לפני יצאתי לטיול עם הכלב שלי ובדרך יצא לי ראות המון עצי פרי הדר שמהם קטפתי והבאתי לגן. שאלתי את הילדים מה נוכל לעשות עם כל פירות ההדר? ואז התחילו להגיע רעיונות מעניינים כמו לאפות עוגת תפוזים, לסחוט מיץ, לקלף, לטעום.

לקראת יציאה מהמפגש הצגתי לילדים את הפעילויות שהיו לנו לאותו יום שזה בעצם כל האפשריות שהם נתנו על מה ניתן לעשות עם הפירות. אז עשינו באותו היום עוגת תפוזים שהילדים אכלו בסוף היום, סחטנו מיץ ושתינו אותו לפני ארוחת הצהריים, קילפנו וטעמנו את פירות ההדר ואפילו במהלך הטעימות אחת הילדה הבחינה בגרעין והציעה לשתול אותו בגינת הירק של הגן (יום קודם שתלנו זרעים שאחד הילדים הביא לגן).

הילדים שמעוניינים לשתף את החברים במהלך המפגש (השיתוף יכול להיות על חפץ שהביאו לגן, פעילות שעשו מחוץ לגן, משהו שקרה להם).

הילדים שמשתפים עולים על קובית השיתוף ומשתפים את יתר הילדים. לפעמים השיתופים מעניינים את יתר הילדים ומוצאים לנכון לשאול שאלות להשתתף, לשמור על השקט, לפעמים הילדים מאבדים ריכוז, הסיפור לא מעניין אותם.

במצבים של חוסר הקשבה אני מרכזת את הילדים בשיר לבקשה של שקט ומסבירה להם שכרגע זכות הדיבור מופנית לאותו הילד/ה שעל קובית השיתוף וברגע של רעש וחוסר הקשבה מי שמשתף לא יכול לדבר וכך נפספס את את השיתוף, בנוסף מי ששיתף יכול לצאת מאוכזב כי לא הצליחו להקשיב לו, נאמר לילדים שאנחנו שומרים על שקט כמו שנרצה שבזמן השיתוף שלנו יהיה שקט.

היה ילד שלא יצליח להדביק דבקיות מסביב לעיגול. או שהדביק בתוך או ליד אמרתי לו נפלא שאתה מנסע להדביק מסביב לעיגול בו הציר לך קו תדביק על הקו את הדבקיות הילד הצליח ראה שזה יותר קל לא, אמרתי לו עכשיו בו הציר לך עיגול נוסף תחשוב שזה הקו וכל פעם אתה מסובב לך את הדך ומדביק על קו העיגול, הילד עשה כך והצליח וכל כך שמח אמרתי לו כל הכבוד לך שלא התיעשתה ושיבחתי שלא התיעשתה שניסתה וסובבתה את הדף והדבקתה את הדבקיות על הקוים של העיגול. את העיגול זה איתגר אותו לנסות שוב ולהצליח וביקש ממני לציר לו עוד צורות הפעם יצרתי לו כוכב והצליח לבד סובב את הדף והדביק על קווי הכוכב אמרתי לו אני ממש גאה בך שיסמתה את מה שאמרתי לך לסובב את הדף ושאתה ממש מצליח להדביק מדויק יפה וצבעוני. הילד למד מהסביבה שהיא אני הגננת ומתווכת לו תחושת יכולת ומסוגולות להתמודד לבד ללא עזרתי בכוכב ויצר לא ביטחון ממני לאחר שלא יצליח עם העיגול שתווכתי לו לסובב את הדף נתתי לו חיזוק שעובד יצירתי ויפה הדבקנו על הקו והצליח קיבל חיזוק שהצליח להדביק יפה ומדויק ולא חשש להלכת לאתגר של העיגול כובב לב וכו... ראיתי שהיה קושי בעיגול שינתי את המטלה לקו ואז החזרתי לקושי שהיה לילד עם התיווך שלי והילד הצליח ושמח ואפילו ביקש אתגר נוסף והצליח.

הילדים שאלו מה זאת מערה, הפננו את השאלה לילדים ושאלנו מי יכול לומר לנו מה זאת מערה? וכמה ילדים ענו שמערה היא בלי דלת ושהגשם יכול לחדור ונתרטב מהגשם.

הצענו לילדים לבנות מערה מהקוביות עץ. אז ביקשנו מהם שיסבירו לנו איך נראית מערה לפי זה בנינו מערה מקוביות אך לא היה לה מחסה. אחד הילדים הציע להוריד את התקרה שלנו ולהניח על הקוביות וכך יהיה לנו מחסה הצענו פתרון הגיוני יותר למחסה וכך הייתה לנו המחשה של מערה.

נושא המפגש היה אמור להיות גשם, חורף ובסופו של דבר המפגש היה על מה שהילדים התעניינו באותו הזמן המערה מהשיר אנחנו בתור המתווכים צריכים לאפשר לילדים לחקור וללמוד מכל דבר ולאפשר להם למידה מהנה למידה מידע של ילדי הגן ולפי הדרישה שלהם ותיווך שלנו.

במהלך היום הילדים נחשפים למצבים מאתגרים כמו משחקים שלא פנויים, מקום לא פנוי ועוד.

אנחנו מדברים איתם על הכוחות שלהם וכמה שיש להם כוח להתגבר, אנחנו מזכירות להם מצבים דומים בהם הצליחו להתגבר ומבררות איתם מה יכול לעזור להם באותה הסיטואציה ולפי התשובה שלהם אנחנו פועלות.

לדוגמא את הילדות רצתה לשחק בבובה שלא הייתה פנויה אז בתגובה לכך היא בכתה ניגשתי אליה להבין מה קרה הסברתי לה שכרגע הבובה לא פנויה ושניתן להמתין או לדבר אם אותו הילד ששיחק בבובה.

גם אחרי ההסבר שלי היא בכתה אז שאלתי אותה מה יכול לעזור לה להירגע והיא ענתה שקרח יכול לעזור לה. אז ניגשנו למטבח לקחנו קרח היא החזיקה את הקרח מספר שניות החזריה לי אותו וחזרה למשחק והמתינה לבובה שתתפנה.

ההבנה שלילדים יש את התשובות, שהם יודעים מה יכול לעזור להם ואנו המבוגרים מקשיבים להם מחזקת את תחושת המסוגלות והיכולת אצלהם.

הילדים ממתינים לטקס זה.

מזיגת היין מתבצעת בשקט ובבקשה לשקט.

הילדים מנסים לשמוע את קולות המזיגה של היין לכוסות. והאט חלוקה של הכוסות לילדים אנו מבקשות מהם להתאפק בשביל שנוכל לערים כוסית יחד כולם וכולנו נשתה ביחד.

בתחילת השנה הילדים שנשאר שנה נוספת בגן כבר ידעו את המהלך טקס המזיגה אך הצעירים בגן לא ידעו ובקושי שמרו על שקט ולא הצליחו להתאפק בשתיית היין. אחרי כמה פעמים שעשינו קבלת שבת עם טקס המזיגה היום רוב גדול מהילדים מסוגל להתאפק ולשמור על השקט כמו שאנו מבקשות.

יום אחד כמה ילדים ראו שצמח משהו חדש בגינה והתחילו לשאול מה זה?

החלטתי לקחת את הנושא של הצמחים ולפתח אותו בגן.

הצגתי לילדים תמונות וסיפורים על צמחים. דיברנו על אך הצמחים צומחים מה הם צריכים מה כדי לגדול, ואיך הם תורמים לסביבה שלנו.

יצאנו לגינה קהילתית והילדים חקרו צמחים בגינה הם הצליחו לזהות סוגים שונים של צמחים וללמוד על החלקים השונים של הצמח ולבחון אותם.

הילדים יצרו בסדנא ספר על צמחים. ויצרו אמנות או המבוססות על הנושא.

אחרי זה קיבלנו אדניות גדולות, כל ילד קיבל אדנית שם בתוכה אדמה והחליט בעצמו על 2 סוגי זרעים שאותם הוא רוצה לזרוע וכך במשך כל יום הם השקו, טיפלו בכל פעם ראו את התקדמות של הצמחים ולמדו עליהם המון דברים חדשים.

פעילויות אלו יכולות לעזור לילדים להבין כיצד צמחים פועלים ומה הקשר שלהם לעולם סביבם. הם גם יכולים לעזור לילדים לפתח את היכולת שלהם לחשוב באופן ביקורתי ולקשר נושאים חדשים לידע שלהם.

אחרי זה הצגתי להם תמונות של דברים בצבעים שונים, עודדתי אותם לשאול שאלות, התאמתי את ההוראות שלי לצרכים שלהם ודיברתי בשפה שהם יבינו ואפשרתי להם לבטא את עצמם. לבסוף הזמנתי אותם ליצור ציורים בסדנה והיו להם צבעים שונים על מנת שיתנסו בחומרים של צבעים שונים.

הייתי פתוחה לתקשורת איתם והגבתי לרגשות ולתחושות שלהם. אם היה ילד שלא הצליח ליצור משהו שהוא רצה, עודדתי אותו לנסות שוב והצעתי לו עזרה.

בגן לפני שאנחנו מתיישבים למעגל בוקר מסדרים את הגן מחזירים צעצועים למקום .

לסידור הגן אני מזמינה את השיר של הפרפרים ומתחילה לסדר.

ברגע שהילדים שומעים את השיר הם מצטרפים גם לסידור הגן הם יודעים שזה הזמן לסדר ולהחזיר משחקים למקום .

התיישבתי לידם וכיוונתי אותם איך אפשר לשחק יחד בחול בצורה יותר נעימה וכיפית .

הכנו קובבות מהבוץ ועשינו עוגה שקישטנו אותה בנרות מהעלים בחצר כל אחד מהם חיפש מה לשים על העוגה עם זה אבנים או זיתיים שנפלו מהעץ וכך המשחק שלהם הפך ליותר נעים .

כל פעם היינו משקים יחד עד שלאט לאט התחיל לנבוט הילדים מאוד התרגשו מהתהליך שכל פעם דאגו להשקות בכדי ששאר העדשים ינבטו.

מרוב התרגשות הם גם עשו את זה בבית יחד עם ההורים.

ברוב היום במצבים בהם הילדים נתקלים בבעיה הם פונים לילדים שתפקידם הוא לגשר. על ידי כך אנו מעודדים את הילדים לחשיבה עצמאית, להעלאת הדימוי העצמי ,ופיתוח האחריות האישית. הילדים מפתחים יכולת ביטוי. הדבר מקל גם על הצוות שהילדים הופכים פחות ופחות תלויים בו וכך מתפנה זמן איכות לשיח רגשי וללמידה יזומה .

מאז חבובי עומד על הארון במקום חמים ומואר ואנחנו מטפלים בו , עד שיתחמם בחוץ ונוכל להעביר אותו ל"בית" גדול יותר.

חלק מהילדים מהקבוצה עדיין לא מדברים, או מדברים ממש קצת.

בפעילות של יום הולדת לדוגמא: כדי לברח ילד שיש לו יום הולדת, אנחנו עושים מעגל סביבו, ובמקום ברכות במילים אנחנו נותנים לו כל אחד חיבוק

או כיף ואני מתמללת במילים תוך כדי ״ אני אוהב אותך״ הרבה מזל טוב״ ״ יום הולדת שמח״ אתה חבר שלי״ ועוד…. וככה נותנת לחיבוק או לכיף משמעות ותחליף של מלל שעדיין ילדים לא מצליחים

להביע

אז מתחילים ב"אוספים מסדרים , גם בנות וגם בנים" (למדתי מאחת הבוגרות שלי שעלתה לגן עירוני , והכי מצחיק , שיש ילדים שבהתחלה חזרו רק אחרי הדקלום , הסתובבו בחלל ולא סידרו כלום ) ואז אני אומרת לילדים, מי רואה משהו ירוק ? משהו אדום ? עובד מצויין כשמשחקים עם אביזרי מטבח ואז אוספים לארגז , אני שואלת אותם מי רואה ? מי יכול להביא ? והם לפעמים שואלים אותי : זה? זה ירוק ? זה בצל ? גם אני מוצאת כל מיני דברים ומסדרת יחד איתם.

וככה , במקום חמש דקות לפני המעבר , לוקחים קצת יותר זמן ומשתדלים לאסוף את הכל תוך כדי משחק. אנחנו בהרצה ; ) , מקווה שמפה רק ישתפר והם לא יאבדו עניין .

ואז הם מצאו את הסייחים שצירפו אותם לבית והם היו השכנים . וסידרו את החיות בתוך הבית שלכולם יהיה מקום (בעמידה ) היה כיף, דניאל , שהוא קטן יחסית פתאום התחיל לעשות קולות של פרה " מווווו"

בבוקר בזמן שהכנתי ארוחת בוקר הזמתי ילדים לחתוך איתי גמבות ולשמור את הזרעים שלהם לפעילות בשלב מאוחר יותר הילדים שמאוד אוהבים להשתתף בהכנת הארוחה הצטרפו ברצון רב קילפו ירקות והתבוננו בגרעיני עגבניות והפלפלים שחתכנו יחד בסקרנות.

במעגל הבוקר שרנו שיר איך פורח פרח? ככה איך פורח דשא? ככה איך חיטה צומחת? ככה איך פורח ילד? ככה...

חיברתי את הילדים המתוקים לזרעים שהוצאנו מהגמבה.

הבאתי קלקר שמצאתי שהיה ניראה לי מתאים להנבטה ושיתפתי את הילדים בתהליך שנעשה לאחר ארוחת הבוקר בגינת הירק של הגן.

הילדים התרגשו מאוד וכאשר הגיע זמן המשחק הביאו לי בעצמם את הקלקר על מנת שנוכל למלא אותו באדמה התרגשתי לראות את הרצון שלהם לשתף איתי פעולה.

כל ילד קיבל מספר גרעינים של גמבה ושתלנו בתורות בתוך הקלקל

בהמשך היום בגן קראנו את הספר כך שותלים שתיל שהוא ספר מאויר ובעל מעט מלל כך שגם הקטנטנים בגן יוכלו להתחבר לרמת הקשב

והילדים הגדולים סיפרו לי בעצמם את הכתוב בסיפור כיוון שהספר מאויר וגם מתוך הזיכרון של הפעילות שעשינו בזמן החצר.

ומאז הם בודקים מה שלום השתילים שלנו כל בוקר ואנחנו מזכירות לילדים את ההשקיה, כאשר הגמבה הראשונה נבטה כל הילדים רקדו משמחה.

לסיכום אני מרגישה שהייתה כוונה שלי ללמד את הילדים את נושא הנטיעות והדדיות, הסקרנות מצדם לאורך היום ללמוד ולהתנסות בנושא הייתה מקסימה.

השתמשתי לאורך היום באביזרים מגוונים כפות וכלי עבודה דליים אדמה זרעים קלקר להנבטה, סיפור ושיר כך שהמגוון באמצעים עורר את הקשב של הילדים אלי ואל הנושא.

אחד הנושאים שבחרתי לעבוד עם ילדים בטו בשבט היה נושא של פרות הדר. ילדים בגן שלנו הם בני שנתיים עד 4... התחלתי מעגל בוקר עם הסיפור "מסיבה של משפחת הדרים". בגן שלנו ילדים אוהבים מאוד לעיין בספרים ,להסתכל בתמונות לספר אחד לשני.. לכן ידעתי שזה משהו שיתחבר עליו. כמובן עשיתי זאת דרך שימוש באביזרים (סלסלה מקושטת , פרות שונים היו בתוך בשק מבד אטום ).הסיפור הוא כתוב בחרוזים שחוזרים על עצמם ולמעשה "גברת קלמנטינה " מזמינה כל פעם פרי אחר " שרובם "משפחת פרות הדר " חוץ מתפוח ובננה ש"הלכו למסיבה אחרת... כל פעם הוצאתי פרי אחר שהצטרף לסלסלה (לימון פומלה פומלית אשכולית תפוז מנדרינה,). מעבר לסיפור עצמו , לאחר מכן ,גם הרגשנו הרחנו מיינו על פי צבעים.. ובהמשך גם אכלנו, ילדים היו מהופנטים .. בעצם השתמשתי באהבתם לסיפורים עבור למידה של חומר שהי לי חשוב שיידעו.. בהמשך גם ראינו בחוץ עץ לימון ועץ של תפוזים סיניים והילדים עשו הכלכלה של החומר הנלמד.

סיפורים בגן שלנו מחזקים יכולת מיקוד, מפתחים דמיון מעשירים את אוצר המילים ומעבירים מסר מסוים

בעזרת שינוי המיקום מהגן והתפוזים שבסלסלה, לחצר שבה יש עצים הופך את הגירוי כלומר את התפוזים לגירוי יותר אטרקטיבי. לכן הילדים יכלו לעשות את הקישור וההכללה לנושא פירות הדר.

יכולתי להבין שכוונתי הועברה באופן ברור כיוון שכאשר שאלתי בהמשך היום האם תפוח הוא פרי הדר ידעו לומר שלא הצטרף למסיבת ההדרים

כלומר הילדים שיתפו איתי פעולה והיו בהדדיות עימי כאשר העברתי להם את החומר הנלמד בנושא פירות הדר.

אני חושבת שבאמצעות שיתוף הפעולה יוכלו לילדים ללמוד טוב יותר בעתיד לחפש הסברים ויעודד את הסקרנות שלהם באופן טבעי

לדוגמא היה לי בגן מקרה של קונפליקט בין 2 ילדים על כף אדומה בודדה שקיימת ישנן כפות בשלל צבעים בגן אך כף אדומה יש רק אחת

שמתי לב למקרה בו אחד הילדים שיחק להנאתו בכף ולפתע הגיעה אחת הבנות בצעקות וניסתה לחטוף את הכף מידיו ניגשתי למאורע.

והפנתי את הקשב של החברים הנוספים בארגז החול

ואמרתי חברים יש רק כף אחת אדומה בגן שלנו מה אפשר לעשות?

יש למישהו רעיון?

ומיד קיבלתי שלל הצעות מחברים שכלל לא היו חלק מהמאורע אפשר לשחק יחד

אפשר למצוא כף נוספת

אפשר לחכות שיסיים

ואז עלה במוחו של הילדה שכמעט חטפה את הכף אפשר שתספור עדדד 7 ואז תיתן לי את הכף

והחבר הסכים.

תיווכתי לה שאני מאוד גאה בה על שתקשרה את עצמה במילים מול חבר שלה וכי הרעיון שלה מצויין ושאני בעד

כמובן גם תיווכתי ועודדתי את הילדים הנוספים על הרעיונות הנהדרים והיצירתיים שלהם. על הדרך המקסימה שכולם עזרו לחברים לפתור את הקונפליקט בניהם.

בכך ששאלתי את הקבוצה אפשרתי לחברים הנוספים להביע את עצמם ולסיטואציה בין ב2 רגע להתקרר יכלו המתוקים הקטנים להגיע בעצמם לפשרה

ובכך למדו לא רק תקשורת אלא גם שניתן לבקש עזרה מחברים. שלחברים יש רעיונות מגוונים ולכן כאשר אין לי רעיון מה לעשות חברים אחרים יכולים לתמוך בי.

נוסף על כך חיזקתי את העצירה שעשינו יחד והרחבתי שלפעמים כשעוצרים סיטואציה מאתגרת אפשר להגיע לדרך יצירתית של פתרון הבעיה.

2 הילדים הגיעו לפתרון מקסים בניהם

והילדה למדה שכאשר היא מתקשרת את עצמה במילים החבר משתף איתה פעולה יותר טוב מאשר כשהיא צועקת עליו וחוטפת לו ותוכל להשתמש בתקשורת עם הסביבה בכל פעם שמשהו מפריע לה.

וניהלתי איתו שיחות הכוונה

לדוגמא

-מה לובשים קודם

תחתונים

למה אנחנו שמים תחתונים?

- כדי לשמור על האיברים הפרטיים שלנו

למה אנחנו שמים מכנסיים

-כדי שלא יהיה לנו קר

למה אנחנו מחליפים בגדים ?

-כי כשהם מלוכלכים זה לא נעים לנו בגוף

כשהם רטובים?

- קר לנו

עבדנו יחד על תשומת לב לאן מכניסים את הרגליים ולאן את הידיים?

איך לתמוך בעצמי כשאני רוצה להתלבש בעצמי

-כדאי לשבת על הטוסיק להסתכל רגע על הבגדים שלנו

מתי עוד אנחנו מחליפים בגדים?

-אחרי המקלחת, אחרי ארוחת הצהריים

איזה סוגים של בגדים יש?

סוודר מעיל מכנס תחתונים מכנסיים גרביים מכנס קצר גופיה

ואני מחזקת אותו תמיד באמירה כשתתלבש בעצמך תוכל להיות יותר עצמאי.

את השיח הזה ניהלנו לאורך כל פעם שהחלפנו בגדים

לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מאמא שלו

"אליה: אמא אני יודע להתלבש לבד!

(מתיישב ולובש לבד תחתונים ומכנסיים)

אני (בהלם): מי לימד אותך?!?!

אליה: מילה!

אני: ❤❤❤"

מלבד שההודעה הזו ריגשה אותי זה מראה שהוא למד משהו בתוך הגן ומדגים את אותה יכולת גם בבית ומרחיב את העצמאות שלו.

כלומר בעזרת הרחבת היכולת המוטורית שלו וכעת הוא מסוגל להתלבש בעצמו גם בבית וגם בגן.

כדי להרחיב את הנושא, אחרי ארוחת בוקר לקחנו את הלחם שנשאר ויצאנו לחצר בשביל לפורר אתו לציפורים

הורי הילדים שיתפו אותי שבזכות הלימדה זו בגן , ילדים גם בטיולים מחוץ לגן ודואגים לתת אוכל לציפורים.

במקום לזרוק לפח הם חולקים את שאריות הלחם שלהם עם הציפורים ומצליחים לזהות את סוג הציפור שמגיעות לנשנש או שפוגשים אותם על העצים

לקבוצת הגיל הראשונה בני 4 נתתי מספריים רגילות המותאמות להם ולא הייתי צריכה להכווין אותם איך להשתמש במספריים כיוון שיש להם ידע וניסיון קודם בהתעסקות עם מספריים.

לאורך הפעילות חיזקתי את הילדים בקבוצה זו על רמת הקשב שלהם בגזירה בתשומת הלב שלהם לידיים שלהם ולחברים שלהם

השבתי את תשומת ליבם לצורות שנוצרו בדף אם גזרו צפוף או המרווח גדול מהגזירה הקודמת.

לעומת זאת בקבוצת הגיל השנייה הייתי צריכה לשנות מעט את הפעילות על מנת שתהיה מותאמת לילדים בגילאי שנתיים

הבאתי לילדים אלו מספריים מפלסטיק במקום אלו הרגילות מברזל שהשתמשו בקבוצת הבוגרים

בפעילות גזירות בקבוצה זו חיזקתי את הילדים על שהצליחו לפתוח ולסגור את המספריים על שהצליחו לגזור את הנייר

כאשר ילד לא הצליח לגזור ניסיתי לתת עצה אולי תנסה להחזיק את המספריים בשתי ידיים ואני אחזיק לך את הנייר?

הצלחת! ישש! איזה כיף!

אחד הילדים אף קרע את הנייר עם הידיים גם על כך מצאתי הזדמנות נהדרת לחזק אותו על הדרך היצירתית שמצא על מנת להצליח לחצות את הנייר

בכל קבוצת גיל נתתי אתגר מתון שיהיה לילדים מאתגר ומעניין לעבוד

חיזקתי לאורך הפעילות על המאמצים שהושקעו על רמת הקשב ועל הצלחות קטנות לאורך התהליך

ונתתי שאלות המסבירות ומובילות להצלחה במקרה הצורך

עבור הילדים הקטנים שיניתי קצת את המשימה על ידי החלפת המספריים שיהיו יותר בטיחותיים ויותר מותאמים עבורם

לעומת זאת עבור קבוצת הבוגרים פחות התערבתי פיזית ועזרתי במוטוריקה עדינה אלא יותר חיזקתי את ההצלחות והמאמצים שלהם ואפשרתי להם להרגיש שהם מסוגלים בעצמם.

לפני כמה ימים ישבתי איתם כשהכינו שרשראות עם חרוזים מאוד קטנים. ישבנו ליד שולחן העבודה ופתאום הצטרף אלינו דניאל(שם בדוי) בן 2 וחודשיים.

דניאל מאוד רצה להשתתף בפעילות השחלה. לכן, הושבתי אותו לידי וצרפתי אותו לפעילות. הבאתי לו צלוחית עם חרוזים גדולים יותר. הוא התעקש לקחת ולהשחיל על חוט דייג כמו שראה אצל חבריו הבוגרים .

אך ראיתי תוך זמן קצר שתלות שלו בי מאוד גדולה ושאינו מצליח. תוך כדי חיזוקים מילויים, הצעתי לו מנקה מקטרות בצבע אהוב עליו.

דניאל הסכים והתחיל לחרוז חרוזים ..בהתחלה עם תמיכה שלי ובהמשך בכוחות עצמו. היו כאן כמה דגשים:

1. התאמת פעילות לגיל ולמסוגלות של הילד

2. עידוד וחיזוקים של איזה יופי ,כל הכבוד , אתה יכול ומסוגל תוך כדי פעילות עצמה

3. קירבה פיזית עליו על מנת לתת לו תחושת ביטחון שהיה זקוק לה בשביל להצליח המחזקות את תחושת היכולת שלו.

רמת הקשב שלו נמוכה מהרמה של רוב הילדים בגן הבדל שנובע מתוך פער הגילאים

אימא של אורי הייתה מביאה לו מהבית קופסא עם נשנושים ואני לאורך הארוחות נתתי לאורי מן הנשנושים אך לפני שקיבל אמרתי לאורי סבלנות ושרנו שיר סבלנות סבלנות לא קונים בשום חנות יחד עם כל החברים והיינו חוזרים סבל... והוא היה משלים נות ומקבל כל פעם מעט גם מהנשנושים שהביא מהבית בתוספת לארוחה.

הקשב שלו הלך והתארך לאורך הארוחה בכל יום מחדש וכל פעם שראיתי שרצה לקום הזכרתי לו סבל..נות.

כאשר לאט לאט גם כבר לא ביקש את מה שהביא מהבית ולא קם מן השולחן חיזקתי אותו על כך שיש לו סבלנות וחיבקתי אותו.

גם הרפטטיביות של הברכה לפני ואחרי האוכל היא סוג של הנחייה שעזרה לו להבין מתי יושבים לאכול ומתי ניתן לקום מהשולחן.

עודדתי אותו בכל פעם שחיכה והזכרתי לו את הסבלנות.

יצרתי עניין סביב שולחן האוכל גם עם האוכל וגם עם החברים בשולחן כאשר שרנו את השיר

התאמתי את רמת הקושי של הילד למשימה שהיא לשבת לאורך זמן עד לאמירת הברכה המשותפת כלומר נותנת לו הנחייה אפשר לקום.

ועזרתי לו לווסת את הצורך בלקום מהשולחן למשחקים ולהישאר אתנו בשולחן לאורך כל הארוחה.

היום הוא יושב איתנו בכיף וברצון לאכול בתאבון

אני מודעת לכך שרום זקוק לתמיכה ועידוד נוספים. אני מחליטה לשנות את גישתי ולהתאים אותה אליו במקום להסביר לו את כל התהליך מראש, אני מחלקת את היצירה למקטעים קטנים ומאפשרת לו להתנסות בכל שלב בנפרד. אני נותנת לו חיזוקים חיוביים לאורך כל התהליך, ומעודדת אותו להתגבר על קשיים.

בנוסף אני שואלת אותו שאלות פתוחות ומגלה עניין במה שיש לו להגיד. אני נותנת לו להרגיש שהיצירה שלו חשובה לי מאוד ושאעזור לו ככל שיצטרך

כתוצאה משינוי גישתי, רום התחיל להתרכז יותר בפעילות והוא הרגיש בטוח, והתגאה ביצירה שלו.

ותוך כדי הקראת הסיפור הגענו למילים נרדפות כמו ירח-סהר-לבנה

חושך -עלטה

בזמן איסוף המשחקים למקומות בחצר הגן מצאתי דרך יצירתית להנאה ולמידה לעודד חשיבה מתמטית וגם לסדר את החצר כל ילד שאוסף משחק אנו מחברים תרגיל חשבוני מכל משחק שמגיע למקום לדוגמא :ילד מביא 2 מכוניות , וילד אחר מצרף זוג אופניים אז אנחנו מכריזים 2 +1 =3 מיכל מביאה עוד שלושה ארגזים למקום ואז כל הילדים מכריזים ביחד 3+3 =6 וכך אנו מעודדים חשיבה ולימוד שהילד פעיל ונהנה וגם אני מרוצה

אמא של תומר הביאה לילדי הגן עוגת תפוזים,כאשר חילקנו את העוגה הזכרתי לילדים שביקרנו בטיול של הגן בפרדס וקטפנו תפוזים , והסברתי להם שהתפוזים נשלחים לבית אריזה , והגידול שאנחנו מגדלים בארץ גם מגיע למדינות אחרות בעולם שמזמינות מאיתנו .בשיח חשפנו אותם לעולמות אחרים אך שייכים למקור הנושא שממנו התחלנו ובמקרה שלנו זה עוגת תפוזים

בגן שלנו אנו מכינים ילדים לכיתה א ומלמדים ומסבירים את חשיבות האותיות והצלילים ,כאשר אנו פותחים את נושא המוכנות אנו מסבירים למה חשוב לקרוא ולכתוב ;ומה המשמעות של זה לאורך השנים בכל כיתה ביסודי והלאה ,אנו מתחילים מכתיבה וזיהוי השם ועוברים לכתיבת משפטים קצרים , תוך כדי הלמידה אנו פותחים נושא לחקירה וסקרנות לשנים הבאות מה מצפה להם

לימדתי את הילדים בגן שלנו לשחק משחק קלפים רביעיות ,הזמנו קבוצה של ארבעה ילדים ואני גם הצטרפתי כשחקן .

‏הסברתי לילדים את כללי המשחק והתחלנו לשחק,‏במהלך המשחק ראיתי את הקושי של חלק מהילדים ‏להתאפק ‏ולחכות לטור שלהם

‏תוך כדי שאני מלמדת את המשחק הייתי צריכה לווסת ‏ילדים למשחק שקט ולא רועש להמתנה בסבלנות לטור שלהם .‏ברגע שראיתי שהמשחק מתנהל בבצורה סבלנית ונעימה ‏עודד אתי אותם במילות כל הכבוד ,ואתם משחקים יפה מאוד

‏אנו מכינים מראש משפטים ‏וברכות שונות שקשורים ליום ההולדת.‏‏בציור היום הולדת הילדים כותבים את המשפט שהם בוחרים ,

‏בתוך הגן יש מקרים שחלק מהילדים מתקדמים יותר בכתיבה וחלק פחות ,‏כשהילדים מסוימים ניגשים אליי ומראים לי ‏את ‏המשפט שהם בחרו ולא הצליחו לכתוב אותו טוב אני מעודדת אותם בזה שהם קודם כל מנסים‏ ‏ושאני מצליחה להבין מה הם ‏כתבו ‏הוא במקומות שהם מגלים קושי אני מקווקוות להם את האותיות והם ‏מצליחים לעבור על הנקודות ואז חוזרת להם תחושת הביטחון והצלחה והחיזוק ממני שלכל הכבוד .

‏ובפעמים הבאות כשיש פעילות ‏ויש בה בכתיבה ‏‏אותם ילדים ניגשים יותר ‏בביטחון ולא מקומטים וזורקים את הדף או מרגישים תסכול

הילדים שלא הצליחו לתפוס ראשונים היו ממש מתוסכלים והיה להם ממש קשה לחכות לתורם .על מנת לעשות סדר הוצאתי שעון חול של 5 דקות וכך הילדים ידעו כמה זמן נותר להם להם להתנדנד מצד ולאחרים כמה זמן נותר להם לחכות לתורם.

התחלתי לעבוד איתו על זה לאט לאט.

בהתחלה היתי מתיישבת לא רחוק ממנו ומציאה לו משחק שאוהב, על מנת שיזחל לפחות קצת כדי לשחק ביחד

אחר-כך התחלנו לשחק ליד השולחן ולימדתי אותו להיתיישב ולקום לבד מהכיסא וללכת מסביב לשולחן

גם בעזרת הזזה של משחקים בשולחן

אחר-כך לימדתי אותו לנסוע על במבה ואז בעזרתה הוא הצליח להגיע ממקום למקום בגן

אחר-כך גם בחצר

אחר-כך לימדתי אותו להחז בבמבה וללכת מאחוריה

וזה עזר מאוד במצבים כשה לא היתה לי אפשרות לתת לו יד או לעזור להגיע לאיזה מקום

אחר-כך הורדתי יד והצאתי להניח אל הרגל שלי יד

ורק להשען אלי

כל הדברים האלה עשינו תוך כדי תיווך ועידוד

שהוא יכול ומסוגל ואיזה יופי איך הוא עומד יפה

איך הוא מתקדם יפה

איך הוא מחזיק חזק את הבמבה

איזה יופי הוא מתקדם

אחזה יופי הוא מצליח ללכת….

תוך כדי שראיתי שלאט לאט תופס ביטחון

והתחלתי לשלב אותו במשחקים פעילים של ילדים אחרים

ונכון להיום הוא כבר הולך ורץ אם ילדים אחרים ומשתתף בכל פעילות פעילה ויש לו הרבה חברים

ויש בה רק שלוש מקומות

כל פעם יש סביב זה ריב כי כולם רוצים להיתנדנד בו זמנית

אז מצאנו פיתרון לעזור להם לחכות בתור.

המצאנו עמדת כרטיסים לנדנדה,אנחנו מחלקים מספרים כל שלשה מקבלת מספר זהה

וככה הם יודעים מי עולה אם מי

השאר מתיישבים ליד על הספסל

וכדי שיהיה יותר קל לחכות ובאווירה נעימה

אנחנו כל פעם שרים שיר של נדנד אם ילדים שמחכים

ובתום השיר מתחלפים לשלשה חדשה

וילדים שיורדים מנדנדה שרים את השיר

וככה זה מעביר להם את הזמן בתור והם יודעים שבתום השיר הם יוכלו להיתחלף ולא רבים

לאחר שבוע- כשהייתה הפוגה קצת מגשם והקור יצאנו לחצר. ואני בדיוק התחלתי לעשות איזו שהיא פעילות ספורטיבית בחצר, לפתע טומי רץ אלי וצעק- "חילזון, חילזון".

כל הילדים כמובן רצו אחריו והפעילות נקטעה.

אז כמובן שאפשרתי להם להתלהב ממנו, לשיר לו... ולאחר מכן ניסיתי לחבר את החילזון לפעילות הספורטיבית שהתחלתי.

בשאלת- מי יכול לזחול על הבטן עמו חילזון?!

ובכך גם נתתי מקום ליוזמתם של הילדים וגם לאחר מכן זכיתי בקשב שלהם שוב.

מגיל מאוד צעיר אני מעודדת ודוחפת לעצמאות מירבית תוך מתן חיזוקים חיוביים.

בתקופה האחרונה תרגלנו עם הילדים שבתום הארוחה, כל מי שקם מהכיסא- דוחף אותו בחזרה לשולחן ומחזיר את הבקבוק שלו לעגלת הבקבוקים.

ובכל פעם שילד עושה זאת בין עם ב"הוראה" שלנו ובין אם בעצמו- אנחנו ממש מתרגשות ומשמיעות קול נרגש, מילים מפרגנות וחמות, מוחאות כפיים ומתמללות את הסיטואציה מול שאר הילדים ע"מ ליצור חיקוי.

הילדים שנורא מתרגשים מהחיזוקים החיוביים- עושים זאת כבר לגמרי בעצמם!!!

בזמן קבלת הילדים בבוקר- אנחנו פותחות שולחנות פעילות, אחד משולחנות הפעילות לפעמים הוא משושים.

כשהמטרה של הילדים היא לקחת משושים מהסלסלה שלידם ולהניח על הלוח.

כאשר אני יושבת עם הילדים אני יכולה להרחיב ולאתגר אותם ועל הדרך ללמד צבעים "מי יכול למצוא משושה אדום ולשים על הלוח?!" וכן הלאה..

בכל פעם מחדש לימדתי אותו לעמוד על שלו, להגיד זה אצלי עכשיו, אסור לחטוף או אפילו לבוא ולבקש עזרה מהצוות.

תירגלנו ותירגלנו עד שיום אחד נכחתי בסיטואציה בה אותו ילד ישב לשחק עם אחד החברים, והחבר חטף לו את הבובה שהביא מהבית:(

והילד (שחטפו לו) ממש צעק "לא!" ודאג להחזיר את הבובה לידיו.

אמרתי לו שכל הכבוד שהוא עמד על שלו, שהסביר שהבובה היא שלו ובעיקר תמללתי את הרגשות שלו, את דרך הפעולה שלו,את כמה שאני גאה ביכולות שלו, ואת איך נפעל להבא.

כדאי להצליח להמחיש שלהם את חחושת הזמן ולהראות להם שהם לא צריכים לדחוף או לחטוף כדי לקבל- אמרתי להם שאני שמה שעון מעורר שיצלצל כל דקה (הדקה לא באמת אמרה להם משהו)

ובכל פעם שהשעון יצלצל השואב יעבור לילד אחר

כמובן שהכנתי אותם קודם לכן למי השואב עובר

כדי שלא בכל צלצול כולם ירוצו וירצו לקבל אותו.

ובכך הם פשוט ממש חיכו לרעש השעון

בכדי שמיה גם תהנה בחוגים שיש כל בוקר התחלתי לקרב אותה לאט לאט בהתחלה עמדנו מרחוק הצצנו יחד לאחר כמה ימים צפינו בישיבה על כיסא מרחוק ולאחר זמן קצר מאוד היא כבר הייתה במליאה בחוגים וציפתה להם כל בוקר.

שאחד מהילדים בוכה כי הציקו לו ,חטפו לו משחק או לא שיתפו. אני בתחילת מפגש עושה פנים עצובות ומספרת להם שהיה לי ממש עצוב לראות שלא שתפו את בן ואנחנו לא משאירים חבר לבד שהלב עצוב. הילדים עם הזמן למדו שילד לא ישאר לבד והם מדברים בשפה של רגשות "אני עצוב כי... אני שמחה ש.. ועוד

ליאור רצה לאכול צהריים, ובו זמנית להחזיק את בובת הקואלה שהוא אוהב. הסברתי לליאור שעכשיו זה זמן של ארוחת צהריים ולא זמן משחק, אם הוא יחזיק את הבובה ביחד עם האוכל – הבובה תתלכלך – ואז הוא לא יוכל להמשיך לשחק איתה בהמשך היום.

ליאור לא קיבל את המצב שהתבקש להיות בו – נכנס למצב של טנטרום: במצב של טנטרום לילד אין הקשבה, אין הדדיות.

הזזתי את ליאור מאזור האכילה, הוצאתי אותו מהסיטואציה – נתתי לו להירגע – תוך שאני מדברת אליו ואומרת לו, שאני מבינה שהוא מתוסכל, אני רואה שהוא עצוב וכועס.

כאשר ליאור נרגע, יכולתי לדבר איתו בשקט ורוגע, לתווך לו את הסיטואציה. הסברתי לו: עכשיו זמן אוכל – אם לא תאכל תהיה רעב ; אי אפשר להחזיק את הבובה בזמן האוכל כי היא תתלכלך – ואז לא תוכל לשחק איתה אחר כך ; בזמן האוכל אנחנו לא משחקים עם צעצועים – אחנו מרוכזים בפעולה של אכילה.

ליאור היה קשוב, הבין אותי, ובחר לשים את הבובה על השולחן לידו והראה לי שעכשיו הוא מוכן לאכול והבובה תחכה לו בצד. בנוסף, ליאור "האכיל" את הקואלה באוכל שלו תוך שהוא מחייך ומרוכז באוכל. הייתה הכרה, הבנה ולמידה של ליאור את הסיטואציה.

הכוונה שלי: ללמד את ליאור שכאשר אנחנו עושים פעולה מסוימת, אנחנו מרוכזים בה. במקרה הזה – כאשר אנחנו אוכלים, אנחנו לא משחקים.

הדדיות: לא הייתה הדדיות – הילד לא הגיב. --> פעלתי באופן שיאפשר לילד להיות רגוע וקשוב, על מנת שאני אוכל להעביר לו את המסר --> הייתה הדדיות ותגובה של הילד.

גלי בת שנה ו-4 חודשים, עוברת הרבה שינויים וטלטלות בחייה – אמא בהריון, אבא במילואים, בתחילת המלחמה הייתה רק עם אמא בביקור בחוץ לארץ אצל הסבא והסבתא, למשך חודש ימים. כאשר היא חזרה לגן, ההתקשרות עם בני המשפחה, הגעגוע לאבא וחזרה לשיגרה שבה היא צריכה לחלוק תשומת לב ולתפקד בצורה עצמאית, הפכה להיות מורכבת וקשה יותר.

היא החלה לאסוף צעצועים בגן, לחבק אותם ולא לאפשר לאף אחד אחר לשחק איתם, לקחת אותם, או אפילו להתקרב אליה. התגובה שלה הייתה עוצמתית במיוחד.

לאחר שיחה עם האמא, החלטנו יחד שכדאי להשתמש במצב שגלי נמצאת בו ומצאה לעצמה פתרון – חפץ שנותן לה רוגע ונחמה. אמא בחרה בובת ג'ירפה אותה גלי מאוד אוהבת והפכנו אותה לחפץ מעבר.

בתהליך תיווך בגן, בכל פעם שגלי הייתה במצב של חוסר שקט, עצב, עייפות – רגישות יתר, נתנו לה את הג'ירפה, אמרנו שהיא מאוד אוהבת את הג'ירפה, זאת בובת הג'ירפה שסבתא קנתה לה – אולי היא רוצה לתת חיבוק לג'ירפה וככה היא תעזור לך להרגיש טוב יותר?

נתנו משמעות לבובת הג'ירפה. עכשיו היא מה שעוזר לגלי במצבים לא נעימים, הג'רפה היא הנחמה של גלי.

כאשר הילדים מתחילים לעשות צעדים ראשונים, נעודד אותם במילים היותר מוכרות ובנאליות שדל כל הכבוד, איזה יופי. אך החלק החשוב ביותר הוא החיזוק החיובי ליכולת שלהם:

"איזה יופי עשית את הצעדים" , "אני רואה שהצלחת בכוחות עצמך" , איזה יופי וכייף לך – עכשיו אתה יכול להיות עצמאי".

לדוגמה: הוא אוהב מאוד לעשות פאזלים של תבניות – התאמה של פירות/חיות במשבצת המתאימה. לפעמים, הוא לא מצליח. או שהוא לא מצליח להכניס במקום הנכון, או שהוא טועה בהתאמה. ß התגובה: לצעוק, להתעצבן, לזרוק את החלקים לכל עבר.

מה אני עושה? "נדב, אני רואה שהפעם לא הצלחת, אתה רוצה לנסות שוב?" , "אתה רוצה שאסתכל יחד איתך?" , "זה בסדר שלפעמים יש פעולות מורכבות יותר, כשתרגע ננסה שוב".

עובד בכל פעם!!!

נדב משחק בצעצוע מכונית. אלה מגיעה, גם היא רוצה לשחק במכונית. נדב ואלה רבים על צעצוע מכונית – אלה מכה את נדב בפנים ואף מנסה לנשוך אותו על מנת לנצח במאבק. נדב בוכה.

ניקח את אלה הצידה, נרגיע אותה ונסביר: אני רואה שגם את וגם נדב רוצים את המכונית, אני מבינה שאת מתוסכלת. אבל למרות זאת, אנחנו לא מרביצים ולא נושכים – אנחנו לא פוגעים באחרים. אם את צריכה עזרה, ואת רוצה גם לשחק באותו צעצוע, את יכולה לבקש מנדב, או שאת יכולה לבקש ממני עזרה ואמצא לך פתרון.  אנחנו לא פוגעים באחרים – כמו שאת לא רוצה שיפגעו בך.

למשל התערבות הגננת במצבי תוקפנות תגובתית :

כאשר ילד פגע באחר מתוך תגובה רגשית אימפולסיבית, כאן יש הזדמנות ללמידה הדדית . מעבר לנחם את הילד וללמד את הפוגע מה כן או במקרה אחר שלא נוהגים כך. הגננת יכולה לנצל את הזמן לפיתוח למידה רגשית חברתית  שבתוכם גלום ויסות ההתנהגות, תווך למשמעות ומסוגלת עצמית בלקיחת  אחראיות ...

דבר ראשון מנחמת את הילד שנפגע ועוזרת לו באמפתיה לתמלל את כאבו ותחושותו הנוספות. ותוך כדי עושה בדיקה שהמצב הפיזי לא חומר ואז פונה לילדים ומציע להם לגשת לראות איך אפשר לעזור לו,  לשאול אותו ביחד מה יעזור לו?  מים, חיבוק ואם נענה להצעות לבקש מחבר להביא לו מים ... לעזור לו לנשום בעידוד  ומנגד לפנות גם לפוגע ולהגיד לו שיש לו הזדמנות לתקן ולעזור לחבר ומציעה לו לשאול איך הוא יכול לעזור ואולי להציע לו חיבוק אם הילד מסכים מתחבקים ואם לא אז לא. ואז מציעה לילדים להגיע לדבר יחד איתי ומזכירה לילדים שהם חברים ושאני לא כועסת אבל אני רוצה להבין מה קרה ? בשביל שבפעם הבאה זה לא יקרה, מחבקת את שניהם ועוזרת להם להבין את הדברים ההדדיים שנאמרים ומציע להם בהמשך לדבר אחד עם השני למשל : אתה יכול להגיד לו בעצמיך שהוא דחף אותך ושזה לא היה לך כואב ונעלבת ושלא יעשה את זה יותר כי אתם חברים ואם הוא רוצה להסתכל גם בספר שיבקש,  ומנגיד אנסה להזכיר לחבר הפוגע שאם הוא רוצה משהו אלו אפשרויות יש לו : לבקש , להציע כשתסיים תתן לי ,להגיד אני גם רוצה לראות ... ואם הוא מרגיש שהגוף שלו חייב לדחוף שניסה לעשות אגרוף בידיים/ חיבוק עצמי  (לבלום את המעשה ) וינשום והוא תמיד יכול להבוא לגננת והיא תעזור לו למצוא פתרון ....

בסיום אני  השבח את הנפגע שהצליח לדבר באופן ברור  את מה שהוא מרגיש וגם לפוגע הודה על כך שהציע חיבוק והקשיב לנפגע  ושאני גאה בהם על כך שדברו  והיו קשובים.

ניסיתי לעצור אותו, דיברתי אליו אבל הוא בשלו, לא מקשיב.

החלטתי לנקוט בשיטת ויסות התנהגות , הסברתי לעומר בצורה ברורה מהי ההתנהגות המצופה ממנו כשאני מקריאה או מסבריה - לשבת ולהקשיב ולא להפריע לחברים.

בזמן הפעילות חייכתי אליו, וכשראיתי שהוא יושב ומקשיב החמאתי לו על כך שהוא מצליח.

כשהוא התחיל שוב להפריע, הזכרתי לו את מה שהסברתי בצורה מתונה ונתתי חיזוקים חיוביים בכל הצלחה.

כך אני עוזרת לו לווסת את התנהגותו ולהיות יותר ממוקד ושקט הפעילות.

עם הזמן אני מקווה שעומר יפתח את היכולת לווסת את עצמו לבד מבלי שאצטרך להזכיר לו.

בשיחה אישית איתו שאלתי על משחקים שהוא אוהב וממה הוא נהנה בגן.

אמרי סיפר שהוא אוהב לשחק עם מכוניות ורכבות ושלפעמים ילדים אחרים לוקחים לו את המשחקים מהיד וזה מצער אותו.

הסברתי שאני מבינה אותו וביקשתי שבפעם הבאה שזה יקרה הוא יכול לבוא אלי ואעזור לו לדבר עם הילדים האחרים כדי שכולם ישחקו ביחד.

בהמשך כשראיתי שאמרי שוב משחק לבד, הזמנתי אותו ועוד 2 ילדים לשחק יחד בפינת משחק שהם אוהבים, נשארתי איתם וסייעתי להם ליצור אינטראקציה חיובית.

באותו יום, אמרי חזר הבייתה וסיפר להורים שהוא שיחק עם חברים.

אחרי הכנה של כמה מפגשים עשיתי איתם פעילות בנושא, הזמנתי אותם לשתול בעצמם את הצמחים, ותוך כדי הסברתי על הצמחים בבית ובחצר ועל החשיבות הטיפול לאחר השתילה.

הקראתי להם סיפור על ילדה שקיבלה צמח, על הטיפול וההשקייה כל יום עד שהצמח פרח.

בסיום הסיפור פתחתי דיון על הקשר שלהם לצמח ששתלו ועל הדרכים שהם יכולים לטפל בו.

בסוף הפעילות ביקשתי שהם יעקבו אחר הצמחים ששתלו, יטפלו בהם ויספרו לי עליהם.

כך נוצר קשר משמעותי בין הנושא שנלמד לעולמם של הילדים.

כדי לטפח יכולת התבוננות פנימית ורגשית יזמתי פעילות שמלמדת את הילדים טכניקות מניידפולנס פשוטות.

בתחילת כל יום הקדשתי כמה דקות לישיבה שקטה עם נשימות עמוקות, ביקשתי שידמנו שבכף היד יש להם פרח ושהם מריחים אותו, ושביד השנייה הם מכבים נר עם אצבע אחת.

הסברתי שאם הם כועסים או עצובים הם יכולים לעשות את התרגיל.

שאני רואה מקרה של תסכול או עצב במהלך היום אני מזמינה את הילדים לשבת בשקט ולנשום כמה נשימות עמוקות, לאחר מכן הנחתי אותם לתאר כיצד הם מרגישים ולחשוב מה יכול לעזור להם להירגע.

אני מקריאה לילדים סיפורים ומנהלת איתם שיחות שמטפחים מיומנויות רגשיות כמו חמלה, סלחנות וקבלת האחר.

פעילויות אלו עוזרות לילדים להתבונן פנימה חהכיר את רגשותיהם ולפתח כלים להתמודדות עצמית במצבי קושי, כך נבנית היכולת לטרנסנדנטיות.

באחת הפעילויות ישבתי ליד לביא ואמרתי לו שאני יודעת שהוא יכול לצייר, הצעתי לו לצייר ביחד איתי על שמינית בריסטול ותוך כדי הציור החמאתי לו על הצבעים שהוא בוחר ועל הציור המאוד יפה.

כשהוא סיים לצייר תליתי אותו במקום בולט בכיתה ואמרתי ללביא שאני גאה בו על כך שהוא הצליח לצייר ציור כל כך יפה וגם ילדים אחרים הגיבו לדברים ושיבחו את הציור.

כך עשיתי בהמשך כשראיתי אותו משחק עם קוביות, אמרתי שאני בטוחה שהוא יכול לבנות משהו יפה והצעתי שנבנה ביחד.

באמצעות חיזוקים קטנים ועידוד באופן עקבי אנינעוזרת ללביא לפתח תחושבת מסוגלות וביטחון ביכולות שלו.

להאיר פנים לאדם שאני נפגשת עימו זהו לימוד לחיים בעיניי.

גם הטון שלי תואם- שמח, יש לי חיוך על הפנים וכל שפת הגוף שלי מדברת וזה מאוד מורגש.

לרוב הילדים נכנסים בבוקר לכיתה ומיד ניגשים לחיבוק מאשת הצוות הקרובה לדלת/ זו שמקבלת אותם ויש את אלו שעוברים בין כולן לקבל חיבוק של בוקר.

ניתן לראות שגם הילדים ספגו זאת וכאשר מגיע חבר שהם מאוד אוהבים הם רצים אל הדלת לקבל פניו, לפעמים בחיבוק, לפעמים בצעקות וקריאות שמחה, לפעמים ניגשים לאחת מנשות הצוות ומספרים לה מי הגיע לגן.

כך גם כאשר מגיעה מנחה של חוג שאנו מאוד אוהבים. בבוקר אני שואלת/ מספרת להם איזה יום היום ושואלת מי מגיעה אלינו באותו היום, משתפת אותם בהתרגשות שלי לקראת בואה ובסקרנות שלי לגלות מה היא תביא היום לפעילות/ להצגה/ איזו חיה תגיע לביקור.

הילדים בחיקוי מופלא מגיבים בהתאם לאותה מנחה כאשר מגיעה אלינו. קולות הצחקוקים, ההתרגשות והחיבוק שמתקרבים כדי לתת ו/או לקבל.

דבר נוסף שהזכרתי הוא המקום של המגע – זה בסדר להגיד שהיום אני לא רוצה חיבוק, אלא אני רוצה רק כיף או לא רוצה בכלל מגע. אני מלמדת את הילדים שזה בסדר להגיד לא ועדיין אני שומרת על טון של שמחה וחיוך על הפנים ומכבדת את הרצון שלהם וגם כאשר החברים מתקרבים אומרת להם שהיום אנחנו אומרים שלום מרחוק ומחייכים וגם זהו לימוד חשוב על לכבד את המרחב והגוף של האחר ולהיות קשובים למה שהוא מבקש במילים או בתנועות.

כישורים חברתיים, יצירת תקשורת והבנה גם מעבר למילים – דברים שכולנו זקוקים להם מלידה ועד שניפרד מהעולם.

ספר שאני מאוד אוהבת הוא "פלא" / ר"ג פלאסיו.

שם מתייחסים אל השונה, אל הילד שלא נראה כמוני, מדברים בין היתר על חברות וקבלת האחר.

באחד מדפי הספר יש תמונות של ילדים שנראים אחרת. ביחד עם הילדים אני מתארת את שרואים: ילדה בלונדינית, ילד ג'ינג'י, ילד/ה עם שיער קצר/ארוך, ילד/ה עם משקפיים, ילדה עם כיסוי ראש (חיג'אב), ילדה כהת עור וכו'.

כשהצגתי את הילדים השונים אחת מילדות הקבוצה הגיבה על ילדה כהת העור והזכירה שם של אחת העובדות ש"ניראת כמוה" כך אמרה, ועל הילדה עם החיג'אב ילד אחד הזכיר שם של עובדת אחרת מהמגזר הערבי וילד אחר הזכיר עוד עובדת דתייה עם כיסוי ראש.

זה היה מרתק לשוחח איתם, לראות את ההקבלות שעושים, לדבר על מה ומי נראה אותו הדבר ומה ומי לא ברמת השפה והידע שלהם.

יכלנו להרחיב ולצלול לשיח ולימוד על השוני בין בני אדם, על מדינות שונות בעולם ולבוש שיכול לאפיין מדינות שונות, על קבלת האחר ועל חברות.

מהספר הרחבנו לנושאים מהחיים ודברים שילדים נחשפים אליהם ולפעמים יכולים להיות עבורם חדשים ומלמדים וכאשר יתקלו בזה בעתיד לא ירתעו ויכירו את השוני ויחד עם זאת את קבלת האחר והכבוד שאנו רוכשים לכל בן אדם.

יש לנו 2 ספרים שהילדים מאוד אוהבים: אחד על פילוני שמחפש ומוצא פתרונות ואחד על קווין הקואלה שחושש מהלא מוכר ולבסוף מבין שלנסות זה אפשרי גם בשבילו. התמדתי בהקראת 2 סיפורים אלו והיה שיח רב גם בבית וגם בגן על התמודדות, ניסיון ומסוגלות וגם שעצם הניסיון הוא החשוב ולאו דווקא ההצלחה.

עם הילד שוחחתי מספר פעמים, הצענו פתרונות שיכולים לעזור לו, כמו שמצא פילוני, למשל חפץ שלקח איתו בהתחלה, הידיעה שרק איתי הולך לשירותים, החזקת היד בזמן ישיבה בשירותים וכו'. כל זאת עם מילות חיזוק ועידוד הביאו אותו להליכה לשירותים עם גמולים נוספים והסכמה בלי בכי ובלי חשש. בנוסף הכנו ביחד "דף הצלחות" שחיכה לנו בשירותים ובכל פעם שהצליח לעשות צרכים בשירותים הדביק מדבקה על הדף שלו. אם נשאר יבש כל היום גם קיבל מדבקה על החולצה כדי להראות בבית.

כל התהליך לווה בהמווווון מילות חיזוק, עידוד, מחיאות כפיים, שיתוף לנשות הצוות והילדים על הצלחותיו ושיתוף בסוף יום למבוגר האוסף על ההצלחות שהיו ועוד המווון מילות חיזוק.

"אני גאה בך שאתה בא איתי לשירותים", "איך אתה עולה על השרפרף ביציבות ומתיישב", "כל הכבוד שאת מוריד ומרים לבד את התחתונים והמכנסיים", "איך אני שמחה אתה עושה פיפי בשירותים ואתה יבש כל היום", "אתם לא מאמינים, היום **** היה יבש כל היום ועשה רק בשירותים" וכו'.......

לאחר מספר ימים הילד ביקש ללכת לשירותים, לא פספס כל היום, שלט לגמרי בצרכיו ואפילו ישן ללא חיתול.

הוא היה כל כך מרוצה מעצמו, החיוכים שהיו על פניו ומצב הרוח הגבוה שהיה לו וגם לנו לראות אותו צולח את האתגר וזוכה בכל מה שלמד מכך.

אחד הדברים שאנחנו אוהבים לבנות זה גן חיות מקוביות העץ, עם "מרחבים" מוגדרים לכל חיה.

אחד הילדים בקבוצה אוהב לשבת לבנות עם החברים אך לרוב אין תיאום בין גודל "המרחב" לגודל החיה שבוחר ומנסה להכניס חיה גדולה לחלל קטן, או שמתקשה במוטוריקה העדינה, מה שמפרק את שהוא או חבריו בנו והוא מתעצבן. במקרה זה יש התערבות ותיווך מבוגר.

קודם כל להבחין בגודל החיה, גודל המרחב, אולי להגדיל אולי להקטין על פי הצורך. לחשוב, לתכנן, לארגן את המחשבה ושלבי הפעולה. גם הרבה תיאום עין – יד נדרש.

וגם אם אין התאמה בגדלים, אז במקום לכעוס ולפרק הכל ניקח נשימה עמוקה ונחשוב ביחד על פתרון, אולי נוסיף עוד קוביות ונגדיל את המרחב. אולי נשנה את מיקום החיות ונכניס חיה קטנה יותר לחלל זה, אולי נבנה מרחב נמוך יותר כך שהאצבעות שלנו לא יפילו את הקוביות העליונות...

הרבה פעמים התסכול מחוסר ההתאמה מעורר את הילדים והתגובה לא מווסתת ועלינו כמבוגר מתווך להתערב, לעזור, ללמד ובעיקר לווסת את התגובה מחוסר הצלחה וללמד על ניסיון חוזר, התנסות, וחוויה והנאה מעצם המשחק ובטח אם הוא משותף וחברתי.