זה לא פשוט למצוא את עצמך ולבלוט מבין שלושה אחים, שאחד מהם היה חכם במיוחד ויזם את כל ההצלחה בעסק. מורט העריץ אותו ולמרות זאת פרץ קדימה ולא נשאר במקום הבטוח בין אחיו.

מכל התכונות שהוא ציין כחשובות לעובד טוב אני מתחברת לתשוקה - כמנהלת חיפשתי ואני עדיין מחפשת אנשים עם תשוקה לעשיה, סקרנות והתלהבות.

היה לי לא פשוט לשמוע את הנחרצות שלו לגבי אנשים מצויינים, נשמע שהוא רצה לעבוד עם המוצלחים ביותר ולא האמין שצריך לתת הזדמנות לבינוניים.

האם תמיד רק המוכשרים ביותר יהיו מנהיגים עבור החלשים?

כשראיתי את העשייה של מורט במפעל פניציה הבנתי שמורט קיבל לא פחות ממה שהוא נתן, הוא זכה לאהבה של האנשים, זכה לראות אותם פורחים, גאים וממשיכים את דרכו.

אחרי הסרט, אני סקרנית יותר מתמיד לגבי המסע שאעבור במנדל ומקווה שאהיה ראויה להיות חלק מהמורשת שהוא הנחיל.

ניכר כי ההשקעה של אימם בחינוכם לערכים של : כנות,הגינות,טוב לב,נדיבות וחסד סייעה להם רבות בדרכם ובעיקר בקבלת ההחלטות.

יחד עם הצלחתם החלו בהקמת מפעל הפילנתרופיה העצום שרובו הושקע בחינוך ולימוד אנשים אשר ישפיעו בצורה מיטבית על הקהילות השונות .

תובנות - הסוד טמון באנשים,להשקיע באנשים הכי טובים,לטובת ההצלחה נדרש לגייס עובדים בעלי כח אש אינטלקטואלי,בעלי ערכים,תשוקה-אנשים שאיכות להם,בעלי מוסר עבודה וצברו ניסיון.

התכנית מתבססת על כך שהשינוי הטוב ביותר יגיע מחינוך ומספקת עוגנים למנהיגות טובה שתעזור לחברה להיות טובה יותר,תהליך הלימוד מצריך פתיחות.

ההצלחה נובעת מהשקעה באנשים והתמדה.

אני מאוד מחובר למה שמורט ואחיו ראו כחשוב שיהיה בעובדים ומבחינתי באנשים השותפים לדרך שלי בכל תחום.

הסרט פתח לי צוהר וקצה חוט להתמודדות עם בעיה מרכזית בחברה הישראלית ובחיבור והשותפות עם העולם החרדי.

ובאופן כללי יצר צפייה וסקרנות להמשך ולמה שצפוי לנו במהלך השנה הקרובה .

אני תוהה מהן המוטיבציות מאחורי המשימה לצפות בסרט ולהגיב עליו לפני המפגש הראשון: האם זה מכוון לתת ידע או מוטיבציה למשתתפי התכנית? האם הסרט נועד להגביר עוד יותר את המחוייבות של משתתפי התכנית כלפי הקרן והעומד/ים בראשה? האם הכוונה היא לעודד הזדהות עם המותג "מנדל" ועולם הערכים שהוא מייצג עוד לפני המפגש הראשון בתכנית או לעודד דווקא חשיבה ביקורתית? האם הקרן מעוניינת / פתוחה לשמוע דעות שאינן בהכרח תואמות את המסרים שעלו מהסרט? @שמחה - מוזמן להתייחס כאן אם תרצה.

הוא גרם לי לחשוב איך אני נוהגת ופועלת החל בדברים בחיי היומיום המקצועיים: האופן בו אני עובדת עם אנשים ומתנהלת עם הצוות שלי, עד כמה אני מובילה ועד כמה נותנת לקבוצה להוביל? האם אני באמת מקשיבנית? איך דורשים ומעלים את הרף ושומרים על הצוות בעשייה וברוח חיובית?

העמקתי בתחושת המשמעות להיות יהודי בעולם - אתה מזוהה עם היהדות גם אם אתה לא מגיע מישראל, גם אם אתה לא ציוני. הוא מספר את שנות ה-60 וזה מאוד רלבנטי גם לימנו. הוא נקט בצעד אמיץ, לא התעלם אלא בחר לטוס לישראל, ללמוד ולהבין על מה מדובר.

שאלתי עצמי עד כמה אני מעיזה לאתגר עצמי? הבנתי שהמבחן שלנו זה לא במקום שקל לנו, צריך לגייס את הכוח להצליח במקומות שמאתגרים אותנו. להרשות להיות במצב של ״לא יודעת״ כי חווית הבורות מצמיחה.

מאוד התחברתי לאמונה של מנדל באנשים, ״אני לא כאן כדי להרוויח כסף אלא להשקיע באנשים״. הסוד טמון באנשים ולכן הוא בחר להשקיע בחינוך, במנהיגות, בתהליך, בסבלנות, בעקשנות - וככה מצליחים להגשים את החלומות שלנו, עלינו ליצור את הגורל של עצמנו.

יצאתי מסוקרנת להבין כיצד התפתחה תכנית מנדל גם לצפון? מאמינה שכל זאת ועוד במפגש הקרוב.

עינת אדיר ספיר

מה שתפס אותי בעיקר זה להאמין באנשים בתפיסה שלו ושל הארגון להאמין בשוויון מה שאנו זקוקים לו מאוד היום.

לא קל לדעת מה אנחנו רוצים בדיוק לא תמיד יודעים לדייק את הדברים ומה בדיוק המטרה הסופית , בכלל לראות קדימה למרחקים זה לא פשוט ומנדל הצליחה בזה , מדהים.

כן יש את עניין התשוקה לאותם דברים שהם ראו וזה מניע קריטי כמו התמכרות לדברים איזו אנרגייה ודחף שמוביל לתוצאות משמעותיות לטווח ארוך.

מה שבולט בנוסף זה איך להדביק אנשים לאותו חלום איך לגרום לאנשים ללכת איתך למקומות שלא תמיד קלים ומקומות שלא מיד רואים את התוצאות.

מנדל בולט לי שהם ראו וכנראה גם רואים את הפוטנציאל.

אז בסופו של דבר אני שמח שאני נכנס לעולם של מנדל לחוות ללמוד ולהרגיש את אותו דחף לחלומות ולדברים חדשים.

הסרט עורר בי גם חיבור אישי: נזכרתי בעלייה שלי עם הורי לארץ, והשוויתי בין סיפורנו לבין דרכו של מנדל – מה משותף ומה שונה. דמות אמו הרשימה אותי במיוחד; ניכר עד כמה הערכים שהעניקה לו – מחויבות, נחישות והשפעה לטובה – היו הבסיס להצלחתו.

תוך כדי צפייה עלו בי שאלות על המציאות של ימינו: האם אדם כמוהו היה מצליח גם היום? האם אפשר עדיין לפרוץ מעמדות חברתיים? האם באמת יש שוויון הזדמנויות, או שהפערים גדולים מתמיד?

סיפורו של מפעל “פיניציה” ריגש אותי מאוד. למרות המרחק התרבותי והמנטלי, מנדל הצליח לייצר חיבור עם העובדים מתוך כבוד, חמלה ורגישות. הוא נגע בנפשם של האנשים והאמין בכל ליבו שהחינוך הוא המפתח לפתרונות אמיתיים וארוכי טווח.

שהצלחה אמיתית לא נמדדת רק בכסף או ביזמות עסקית, אלא בערכים שמלווים את הדרך: אמונה והתמדה, חמלה והקשבה, כללים וגבולות ברורים, דיוק ותשומת לב לפרטים הקטנים.

מורט מנדל האריך ימים, ונראה שהיה אדם מאושר ושלם.

הצפייה בסרט גרמה לי לרצות לא רק לשאוף להצלחה מקצועית או אישית, אלא גם להגיע לתחושת רוגע ושלוות נפש כפי שנראה שהיו לו.

אמירה נוספת שריגשה אותי היא התובנה החשובה שבסוף its all about love. אני בהחלט מתחברת לאמירה הזו. בעיני עיקר קיומו של האדם קשור לאהבתו לשלושת האדנים המרכזיים שציין חברו של מורט, צ'ארלס רוטנר: המשפחה, הקריירה והקהילה אליה האדם שייך.

הסרט בהחלט חיוני לצורך ההבנה העמוקה יותר לתכלית של תכנית מנדל והוא מחזק את האמונה ששינויים יכולים להיעשות בצעדים קטנים שכל אחד מאיתנו עושה בתחום שלו כאשר הבסיס לכל העשייה הוא משותף ומבוסס על קבלה של האחר ועל אהבה כאמור, לצד נחישות, התמדה ואיכות עבודה בלתי מתפשרת.

מורט מנדל היה אדם של חזון לעתיד ובו בזמן נוכחות בהווה והמשפט הזה היה מאד חזק עבורי. השראתו עבורי היא להיות גרסה טובה יותר של עצמי, להאמין בחשיבות של אנשים, בהתמדה, בצניעות ובכוחה של חוויית בורות מצמיחה (כפי שאחת מבוגרות התכנית הגדירה) חוויה שלעתים היא מלחיצה אבל מעוררת בי רצון להיות כאן ולצמוח.
אני מרגישה זכות להיות חלק מהמורשת שהוא הותיר – אחד מהייחורים שיתפתח וימשיך את דרכו.מתרגשת לקראת גילויים והתפתחות שלי שתשפיע ןתיצור אדוות לכל הסובבים אותי ומקווה שגם ברמה הרחבה יותר.תודה על ההזדמנות שניתה לי

סרט מרגש מאוד, אומנם צפיתי בו בפרקים, אך הממתנתי בסקרנות להמשיך את הצפייה.

סרט גאוני שיודע להעביר חיי גדול ההוגים בדעה וחצי ולהשאיר טעם של עוד.

לאורך הסרט המשפט של " דע מאין באת, ולאן אתה הולך". לא הפסיק להדהד במוחי. הדמות מורו מנדל ואחיו שאימם גידלה באחדות וצניעות מעוררת השראה ומודל לחיקוי. הזדהתי עם הערכים ואופי הניהול המאפשר וההובלה הנינוחה.

הסרט השאיר טעם של עוד וציפייה לבאות, ורצון לקרוא את ספריו.