שם המשוררת: אתי גרני

שנת כתיבה: 2002

הנושא המרכזי: התחושה של בידוד והזנחה, השיר מדבר על אנשים או בני נוער שמרגשים כ״נעלמים״ או בלתי נראים בחברה כאילו הם שקופים.

המחאה המובעת בשיר: תחושת התעלמות והזנחה של קבוצות מוחלשות בחברה במיוחד בני נוער שמתמודדים עם בידוד חברתי

מי שהמחאה מכוונת בשיר: בעיקר נגד החברה והנורמות החברתית שמובילות לאפליה בידוד ותחושת חוסר ערך בקרב אנשים במיוחד בני נוער שמחפשים את המקום שלהם בעולם החברתי

האם הנושא רלוונטי גם היום: כן, הנושא של שיר השקופים רלוונטי גם להיום. התחושות של בידוד חוזר שייכות והתעלמות חברתית שציינו בשיר נשארו קיימות ומורגשות גם בעידן הנוכחי במיוחד בעולם של היום שבו יש הרבה דגש על התמקדות בנורמות חברתיות והשתלוות בקבוצות

כיצד מעבירה המשוררת את המסר של השיר: המשוררת מעבירה את המסר של האנשים שמרגישים מבודדים או בלתי נראים יש ערך וראויים להכרה והתייחסות

אמצעים ספרותיים: השיר משלב אמצעים ספרותיים כמו חזרות, מטאפורות, דימויים ושאלות רטויות, כדי להדגיש את תחושת החוסר שייכות והכאב של הדוברים.

שפת השיר: השיר בשפה פשוטה ונגישה שמתאימה במיוחד לבני נוער ולציבור הרחב

כיצד השפה והסגנון תורמים למסר: תורמים באופן משמעותי למסר המרכזי של השיר שכן הם מבוססים על פשטות ונגישות שמאפשרת למאזין להתחבר לרגשות ולתחושות של הדוברים

קטע בשיר שנגע: כן, המשפט ״כי נמאס להיות שקופים ומי אמר שפה שולטים האלופים אם אני לא מקום ראשון זה סבבה לי טיפשון״ מפני שזה מבשר שזה בסדר לא להיות מקום ראשון ושאין כוח יותר להיות שקופים, לכן זה מה שנגע בנו.

דעתנו על השיר: אנחנו אהבנו את השיר והתחברנו אליו בגלל שהוא נגע בנו רגשית גם והזדהנו איתו

האם אתם מזדהים עם המחאה: כן, מפני שהוא מדבר על מה שקורה גם בעולם הזה עכשיו וגם בעבר

האם השיר מעורר מחשבות או רגשות: כן, השיר מעורר מחשבות של הזדהות עם המילים של השיר והמשמעות שלו וכנ״ל גם לתחושות

האם השיר יכול להשפיע על אחרים: בטח שכן, מפני שאנשים גם יכולים להתחבר למסר ואולי הם מרגישים אותו דבר או בסיטואציה חברתית דומה.

האם אנחנו מכירות שירים אחרים שעוסקים בנושאים דומים: כן השיר ילד מטריה של עטרה

האם נתקלנו במחאה דומה בחיינו: גם לא יצא לנו להתקל חוץ מזה

האם אתם חושבים ששירי מחאה יכולים לחולל שינוי: לפי דעתנו שירי מחאה יכולים לחולל שינוי בכך שיעבירו מסרים דרך השירים ואולי אנשים חשובים יבינו וישנו התנהגות או איזה מסר או כל דבר אחר, ויש עוד דרכים שבהם שירי מחאה יכולים לחולל שינויים.

שיר הוא ״זמן להתעורר״

השיר נכתב על חברי הקבוצה

כתבו ב2013

קבוצת אגס: אריאל קפאח, מיכל, מורן ודוד

קבוצת לימון: שי, נויה, קבוצת אננס: גאיה, לירז, אלכס, אריאל ושי

ללמוד לעבוד בצוות גם עם אנשים שאני אוהב/ת וגם עם אנשים שאני לא אוהב/ת

ללמוד - איך ללמוד לבד

להבהיר את המצב במדינה כמו יוקר המחייה והתקשורת שמשקרת המון.

מהי המחאה המובעת השיר

המחאה שנזכרת בשיר זה מחאת הקוטג׳

המחאה מכוונת לממשלה בעיקר ולתקשורת.

האם הנושא רלוונטי גם להיום?

כן הנושא רלוונטי גם להיום מכיוון שעדיין יקר במדינה אפילו יותר ועדיין התקשורת ממשיכה לשקר ולפלג.

כיצד המשורר מעביר המשורר את המסר שלו?

המשורר מעביר את המסרים בחרוזים ומנגינה

אילו אמצעים ספרותיים יש בשיר

בתשקורת

זה הזמן להתעורר הבית מתפורר דיי להסתתר , ממוסר העבדים נמאס רוצים לחיות בקלאס , הימים השחורים עוד יתמוססו , מי פה המשיח ומי פה החמור

האם השיר בשפה גבוה או נמוכה?

השיר בשפה נמוכה

השפה והסיגנון תורמים למסר בכך שהם אומרים הכל בכעס וקצר ולעניין בלי מילים יפות

האם יש קטע שנגע

אנחנו לגמרי לא באוטו סירה כשמישהו על שופך על עצמו חומר תעבורה

ביגלל משרד הביטחון לא מתפקדות כמו שצריך גם לתקופה של היום

מה דעתכם על השיר

שיר טוב קצר ולעניין שמסביר על כל המצב במדינה ושמדברים על זה

האם אנחנו מזדהות עם השיר.

השיר פחות נוגע אלינו מכיוון שזה לא הבעיות שככ לגילנו

השיר מעורר בנו רגשות או מחשבות מכיוון שמילים מאוד עמוקים כמו שסיפרו על בן אדם ששרף את עצמו

השיר יכול להשפיע אבל במצב של היום רואים שהוא לא משפיע בכלום.

אנחנו מכירות עוד שירי מחאה של שבקס ס תוקע בחצוצרה

נתקלתי במחאה דומה של השמאלנים בקפלן שהייתי בפתח תיקווה

אני חושבת ששירי מחאה יכולים לחלל שינוי כי המוזיקה קליטה וכיפית והמילים עמוקות ואפשר לשמוע ולהבין ולחולל שינויים

מגישות רני זוהר אוריה

24 לפברואר 2013

1. המצב המדיני הגרוע

2. מחאת הקוטג׳

3. נגד המחירים הגבוהים במדינה

4. כן

5. יש משפטים בשיר הקשורים למסר

6. חריזה

7. שפה פשוטה

8. הוויב של השיר פשוט וגורם לילדים להבין יותר בקלות את המצב

9. "הזמן להתעורר הבית מתפורר

   לירז: מתחילת המלחמה אני מרגישה פחות בטוחה בישראל

   שי: התחילו להרבה יותר אנשים בישראל חרדות

   גאיה: אבא שלי היה בערך חצי מהמלחמה במילואים

   אלכס: ההורים שלי רבו וזה הרגיש לי כאילו הכל מתפורר

   אריאל: אחותי הקטנה התחילה לקחת את כל הצומת לב מההורים שלי

10. זה שיר יפה שמתחבר למציאות וקל להבין אותו

11. כן מפני שהיום הכל מאוד יקר

12. כן רגשות של צער וכאב

13. כן משום שהוא מדבר על מה שקורה במדינה

14. לא

15. כן, המחאה להחזרת החטופים

16. כן כי הם נוגעים ללב וזה מתחבר למציאות

היינו גם מעיפות את השמאלנים, משאירות רק את הימניים ולהיות מדינה עצמאית ללא ערבים וללא שמאלנים.

לתת כסף לחיילים ונפצעים שנלחמים במלחמה, לעלות להם את השכר עבור מה שהם עושים למדינה שלנו ושהם מקריבים את חייהם בשבילנו.

היינו גם מעיפות את השמאלנים, משאירות רק את הימניים ולהיות מדינה עצמאית ללא ערבים וללא שמאלנים. מכיוון שהשמאלניים תומכים בשלום עם הערבים, מה שיכול לגרום לבעיות כמו שהמדינה שלנו לא תיהיה כבר מדינה יהודית מפני שיהיה פה גם ערבים, ולפי דעתנו לא צריך לעשות הסכם שלום עם הערבים ושום ערבי לא צריך להיות בממשלה ולכן אנחנו חושבות שצריך להעיף את השמאל ולהשאיר את הימין.

עונש מוות למחבלים ולא להוציא אותם מהכלא לא משנה אם יש עסקת חטופים מכיוון שהחטופים כבר בטראומה וזה לא משנה מה הם יעשו יהיה להם טראומה ויסבלו מכל הזכרונות ולא יחזרו להיות כמו מקודם, לכן אנחנו חושבות שעדיף לא לשחרר את המחבלים ושכל החוטפים כבר ישארו שם, ויחזירו אותם אחרי שננצח ונחסל את כל המחבלים.

להוריד את המחירים בבגדים, מאכלים ובתים היוקר מחייה בישראל גבוהה מאוד ויש אנשים שלא יכולים לחיות פה בגלל זה. מוצרי מחייה בסיסיים עולים מאוד יקר כמו היגיינה, אוכל, ועוד כל מיני דוגמאות.

להתחיל את בית ספר מאוחר יותר ואת התיכונים, קודם כל כדי שיהיה זמן לישון, ויש מחקר שמראה שאם מתחילים את בית הספר מאוחר יותר לומדים טוב יותר, ואם נישן יותר שעות אז לא נהיה עייפים ונהיה יותר מרוכזים. וגם בבוקר תמיד קמים בלחץ וקמים מוקדם להתארגן ולהספיק הכל, אז אם נתחיל מאוחר יותר נקום מאוחר יותר ונעשה הכל בלי לחץ ויהיה יותר נוח ונעים לקום בבוקר.

שיהיה בחירה של לפחות שלוש שפות בכל בית ספר, נגיד לדוגמא ספרדית קוריאנית ורוסית. לדעתנו זה יכול לתרום בעתיד, אם נלך למדינות נדע איך לדבר בשפה וזה יעזור לפתח עוד שפות וידע כללי.

שיהיה חובה ללמד ערבית בבית ספר,

ערבית זו השפה של כל הערבים ושל האויבים שלנו, ולכן אם יהיה מצב מסוכן שבו נצטרך לדעת לדבר או ליצור קשרים עם אנשים מסוכנים, נוכל לתקשר ולהבין מה הם אומרים. ללמוד ערבית בכללי יתרום לעוד ידע.

היינו משנות עם היינו ראש ממשלה

היינו שמות מרכזיים מסחריים ביישובים בשומרון כמו קולנוע

חוק מסחר שווה בשווה בין נשים וגברים

להשקיע בבתי ספר

הגדלת שכר מינימום לכולם

הורדת מחירים בלהשכיר בית

תואר לחיילים קרביים

שלושה סיבות ללמה הסיבות

ליוקר המחייה זה גם הוצאות לביטחון

משרד החינוך שלא מוכן להשקיע בבתי ספר

תואר לחיילים זה מלאאא כסף

למה נושא זה הכי אקוטי זה העיניין של יוקר המחיה ביגלל הוצאות הביטחון ביגלל שיש לנו במדינה מלא מלחמות הפיתרון לבעיה זה שמדינות כמו ארצות הברית יסעו לנו מבחינת כספים במדינה.

לא עושים כי רק היה רק עכשיו היה בחירות באמריקה ועכשיו טראמפ ויעזור כמה שיותר.

מה שהייתי עושה זה מחמאות בריחוב או לכתוב שירי מחמאה

חלק ג

שיר על יוקר המחייה הבלתי נסבל

המדינה בדכאונות המחירים הזיות

קניתי את הקוטג׳ וראיתי את המחיר ואמרתי לעצמי המצב לא סביר

למה שלא יקחו גם אוויר לנשמה

2x

עובדת עובדת אני כבר סובלת והפרנסה שלי מתבזבזת ולא על לימודים ולא על תואר הכל הולך על ביצים וקולה

מוצרים מחירים בברקוד עוברים בום טרח העובר ושב נח 2x

בחרנו בנושא כי הוא מציק לנו הכי הרבה

שצריך לעלות שכר ולהוריד מחירים משמעותית בסופרים מכולת

בית 2 נו יאללה תתקדמי ואותנו לא תשגעי כי נמאס לנו ממך כי נמאס תביני שזה לא מתאים שאותנו משגעים תשני כיוון תחליפי תצורה לבושה כמו אחותי עם סטייל נוראי עם מדים של בית חולים זה מוזר

פזמון עקבים לא ברורים ומטפחת על הראש ולמרות הכל רואים לה תשיער היא מוזרה היא מכוערת היא נראת לי מסוממת ובכל זאת היא עובדת כמורה

בית 4 התקציב שהיא מקבלת לא מספיק לה לרכבת היא לא מפנימה שהיא חופרת ואולי גם מטומטמת יש לה מודעת ברצפה וגם בכלל האף שלה בגודל של פילה היא לא מודעת לחיים מאמינה באלוהים גזענית פה לבנים ויאללה שתבין אותה כולנו לא סובלים

פזמון עקבים לא ברורים ומטפחת על הראש ולמרות הכל רואים לה תשיער היא מוזרה היא מכוערת היא נראת לי מסוממת ובכל זאת היא עובדת כמורה

אנחנו לא כלכך בטוחות למה הנושאים הללו לא מטופלים, אלו נושאים נורא חשובים ושנורא כדי ליישם ולהעביר אותם האלה, פשוט הממשלה קצת לא חושבת נכון לפי דעתנו ולכן כנראה לא מיישמים את הנושאים האלו.

הנושא הכי הכי חשוב לנו שאנחנו הכי חושבות שכדאי ליישם הוא יוקר המחייה. יוקר המחייה בישראל הוא נורא גבוה ולהרבה אנשים קשה מאוד לחיות בישראל בעקבות הכסף הגבוה פה. דברים בסיסיים שאנשים צורכים עולים המון מאוד בישראל לעומת במדינות אחרות שנורא זול והדברים האלו עולים פי כמה פחות מפה. לכן זה הנושא שאנחנו הכי חושבות שכדאי ליישם כי זה יעזור להמון אנשים ויהיה יותר קל ונוח לחיות בישראל.

הפתרון היחיד ליוקר המחייה לפי דעתנו זה שהממשלה תטפל בזה ובאמת יקשיבו ויעלו את המודעות לכמה שקשה לחיות בישראל עקב יוקר המחייה וכמה קשה צריך לעבוד פה כדי להצליח לחיות, עוד פתרון שאפשר לעשות, זה לאסוף קבוצת אנשים גדולה שתומכים בדעה הזו (שזה בערך כל מדינת ישראל) ובאמת לעלות את המודעות ולנסות לשכנע את הממשלה להוריד במחירים מאשר כל פעם רק לעלות ולעלות.

יוקר המחיה בישראל לא יורד בגלל שילוב של ריכוזיות במשק, מיסוי גבוה, עלויות דיור גבוהות, עלויות יבוא ותשתיות מוגבלות. כל זה יוצר מצב שמאתגר את היכולת להוזיל מחירים בצורה משמעותית ומהירה.

אנחנו היינו מיישמות את הנושא הזה, ובאמת מורידות המחירים בישראל מאשר שכל פעם רק מעלים יותר ויותר, ועוזרות לאנשים שקצת קשה להם לחיות פה עקב הנושא הזה.

בחרנו את הנושא הזה כי זה נורא חשוב שיהיה שיר מחאה על הנושא הזה, כי יש בבית ספר חרמות ואלימות מילולית ופיזית, ויש עוד המון מאוד בעיות במהלך הבית ספר וגם זה הנושא שהכי עניין אותנו מבין כולם ולכן בחרנו בו.

דרך השיר אנחנו רוצות להעביר מסר על הבעיות בבית הספר ומשהו שקשור לנושא הזה.

השיר שכתבנו הוא:

“בין הצלצול לשתיקה”

בית ראשון

בין הצלצול לשתיקה, עולם של כאב,

מילים חדות שנשלחות אל הלב.

חיוכים קפואים, מבטים מנוכרים,

הלב נשבר בין רגעים נסדקים.

פזמון

אז נבנה עולם שבו כולם שווים,

בלי סכינים של מילים מכאיבות.

ניתן לאור לחדור אל הקירות,

ונפזר אהבה במקום שריטות.

בית שני

במסדרון אפור, צללים רודפים,

הבושה בוערת, דמעות על הפנים.

מילים הן שריפות, מבטים הם רעל,

מי יקום להילחם, למחות את הגועל?

פזמון

אז נבנה עולם שבו כולם שווים,

בלי סכינים של מילים מכאיבות.

ניתן לאור לחדור אל הקירות,

ונפזר אהבה במקום שריטות.

בית שלישי

ניתן קול לילד שבוכה בפינה,

נושיט לו יד, נסיר את החומה.

נלמד לאהוב, לא להכאיב,

כך נצמיח יחד עולם יציב.

פזמון (חוזר)

אז נבנה עולם שבו כולם שווים,

בלי סכינים של מילים מכאיבות.

ניתן לאור לחדור אל הקירות,

ונפזר אהבה במקום שריטות.

בית ראשון

אנחנו רק ילדים בכיתה ח’,

אבל מרגישים את הכובד על הכתפיים.

מחברות עטים יקרים כמו זהב,

לא נשאר מקום לחלומות גם כשמביטים אל השמים

בית שני

הורים עובדים עד מאוחר כל ערב,

לא רואים אור, רק את חשבונות שרודפים.

חלום על חופשה נשאר במגירה,

איך אפשר לחיות ככה במדינה יקרה?

פזמון

יוקר המחייה, צועקים עד מתי,

הגיע הזמן לעשות פה שינוי עד בלי די.

לא רק מילים, הבטחות על הדף,

אנחנו דור שמבקש ליצור פה משהו חדש.

רוצים ללמוד, לשחק ולצמוח,

בלי לדאוג אם בסוף נצליח לשמוח.

יוקר המחייה, נשבור את החומה,

כי לכולנו מגיע לחיות בלי דאגה .

בית שלישי – כוח של תקווה ושינוי

לא נסבול מול מה שלא מאפשר לנו לגדול,

אנחנו יחד, דור חדש שיבוא לשאול.

איך נשנה את כללי המשחק על הכדור הכחול ,

נרים את הראש ונבנה פה חיים רגועים וטובים למען הדורות הבאים.

2. הפזמון מעביר מסר שצריך לשנות את הדרך שבה אנו חיים ולעשות שינוי בחיי היום יום שלנו.

3. •בשיר שלנו מוצא לי את הבעיה שאנו לא יכולים לשמוח במצב הנוכחי.

   •המחאה שלנו מוצגת במשפט שהוא עד כמה ההורים שלנו עובדים קשה אבל קשה להם להמשיך לפרנס.

   •לא קיים עידוד מסוים בשיר אלה רק תזכורת עקיפה של המסר

   •בשיר שלנו לא קיים פתרון אלא רק הבעיה

מגישות: זוהר אהרוני, רני פטיטו, אוריה חן.

1.כן,השיר בנוי בצורה טובה כמו שכתוב.

2.בבית הראשון יש מילים שמדברות על הבעייתיות כמו ״חיוכים קפואים״ ״מילים חדות שנשלחות אל הלב״

בפזמון יש את המשפטים

״בלי סכינים של מילים שמכאיבות״

״נפזר אהבה במקום שריטות״

״אז נבנה עולם שבו כולם שווים״

וזה המסר שלנו.

והפתרון שלנו מוצג בבית השלישי ״ניתן קול לילד שבוכה בפינה״

שנעזור לו ולא ניתן לו להישאר לבד

״נסיר את החומה״ כדאי שלא יהיה רע ויהיה רק טוב.

3.ב.כן בשיר מוצגת הבעיה והמחאה

כמו המשפטים

״מילים חדות שנשלחות אל הלב״

״בלי סכינים של מילים שמכאיבות״

״נפזר אהבה במקום שריטות״

״נבנה עולם שבו כולם שווים״

3.ג.כן המסר שלנו חוזר ומודגש במשפטים בשיר

ומסביר על חרמות ועל בעיות חברתיות בבית ספר.

3.ד.כן מוצג פתרון בשיר,הפתרון הוא נמצא בבית השלישי והוא ״ניתן קול לילד שבוכה בפינה״

״נסיר את החומה״

תמיד יש עוד מה ללמוד
ההורים מאוכזבים,

בבית ספר השעיות
וזה מוזר כי הייתי אחת שלא נכנסת לבעיות.

בית 2:
יש בי כוח שלא עוצר
ממשיכה רק קדימה
גם כשזה קשה לא חוזרת אחורה פנימה
עושה הכי טוב מנסה להצטיין תמיד
אבל כל ציון כזה רק מכניס בי עוד כאב על העתיד

פזמון:
כל האנסין, משוואות, המשולשים החופפים, כתיבת טיעון, פונקציות קוויות, ניוטון, כלי דם שונים,

מלאכים א'-ב' וריצת 60, קפיצה לרוחק, שיפועים, פיזיקה, דימויים,

פרוזה, ניגודים, מטאפורה,סוף פתוח, סוף סגור וזה הסוף של הסיפור.

כדאי שתבינו אנחנו לא מדענים, כלואים באותה בכיתה כבר 8 שנים.

בית 3:
אני כל פעם מנסה להבין מה עשיתי לא נכון,
נותנת את הלב שלי ומשקיעה המון רציתי שזה ישתנה
אבל שחכתי שהבטחתי שלא להשתנות
אולי יום אחד הם יראו אותי אחרת
יבינו שאני לא פה רק בשביל ללמוד
סה"כ הכל רוצה לחיות על אמת
לדעת מה קורה פה באמת היום

פזמון:
כל האנסין, משוואות, המשולשים החופפים, כתיבת טיעון, פונקציות קוויות, ניוטון, כלי דם שונים, מלאכים א'-ב' וריצת 60, קפיצה לרוחק, שיפועים, פיזיקה, דימויים, פרוזה, ניגודים, מטאפורה, סוף פתוח, סוף סגור
כדאי שתבינו אנחנו לא מדענים, כלואים באותה בכיתה כבר 8 שנים.

סיום:
עד אז אני ימשיך ללכת קדימה כי גם אם זה כואב בתוך הלב.
אני יודעת ש... אני יודעת ש... אני לא יעזוב.

בית 1:
אולי אני לא מבינה בשיעורים
אני נלחמת כל פעם באותם כללים
מרגישה כמו דמות אחרת
מקצועות שונים,

תמיד יש עוד מה ללמוד
ההורים מאוכזבים,

בבית ספר השעיות
וזה מוזר כי הייתי אחת שלא נכנסת לבעיות.

-הבית מעביר מסר, מה שהעברנו בבית הזה זה שלא משנה כמה אנחנו מתאמצים ומנסים ללמוד ולהבין בכל המקצועות ושפעם בלי כל המאמץ היינו מוציאים ציונים טובים כי החומר היה לנו יותר ברור והיום זה השתנה לקשה לנו להבין את מה שמלמדים אותנו ושעל כל דבר קטן מקבלים השעיה ושהציונים באמת גרועים יותר ויותר ובגלל זה גם ההורים מאוכזבים.-

בית 2:
יש בי כוח שלא עוצר
ממשיכה רק קדימה
גם כשזה קשה לא חוזרת אחורה פנימה
עושה הכי טוב מנסה להצטיין תמיד
אבל כל ציון כזה רק מכניס בי עוד כאב על העתיד

-הבית מעביר את המאמץ שלנו בשביל להצליח ומסביר שיש לנו רצון להצליח ושאנחנו ממשיכים לנסות גם שאנחנו לא מצליחים ומנסים לעשות כל מה שאנחנו יכולים ונותנים את כל כולינו בשביל להצליח למרות שכבר נחשלנו בעבר אנחנו ממשיכים לנסות שוב ושוב וכל פעם עם יותר כוח אבל ברגע שאנחנו מקבלים את הציונים הלא טובים אנחנו נשברים בסוף כי קשה לנו עם זה שהתאמצנו כלכך ובסוף התוצאות הן כאלה.-

פזמון:
כל האנסין, משוואות, המשולשים החופפים, כתיבת טיעון, פונקציות קוויות, ניוטון, כלי דם שונים,

מלאכים א'-ב' וריצת 60, קפיצה לרוחק, שיפועים, פיזיקה, דימויים,

פרוזה, ניגודים, מטאפורה,סוף פתוח, סוף סגור וזה הסוף של הסיפור.
כדאי שתבינו אנחנו לא מדענים, כלואים באותה בכיתה כבר 8 שנים.

-בפזמון החלטנו לכתוב קצת מהנושאים שאנחנו לומדים עליהם בבית הספר בשביל להראות על העומס שיש אצלנו, כמובן שיש לנו עוד הרבה מאוד עומס בלימודים אך לא ידענו איך להוסיף את הכל לשיר אחד. ניסינו להכניס כמה שיותר נושאים בשביל לנסות לגרום למי שקורא/שומע את השיר להבין את הקושי שלנו בצורה יותר טובה-

בית 3:
אני כל פעם מנסה להבין מה עשיתי לא נכון,
נותנת את הלב שלי ומשקיעה המון רציתי שזה ישתנה
אבל שחכתי שהבטחתי שלא להשתנות
אולי יום אחד הם יראו אותי אחרת
יבינו שאני לא פה רק בשביל ללמוד
סה"כ הכל רוצה לחיות על אמת
לדעת מה קורה פה באמת היום

-הבית מעביר את התקווה שלנו שאולי מישהו יבין את הקושי וינסה לעזור לנו. הבית מעביר את זה שאנחנו מנסים להשתנות ולהפסיק להשקיע כלכך הרבה בציונים שגם ככה אנחנו לא מצליחים להוציא ציונים טובים אבל שהבטחנו לעצמנו לא לעשות את זה גם בשבילנו ובשביל העתיד שלא וגם בשביל לא לאכזב את ההורים שלנו.-

(+פזמון+)

סיום:
עד אז אני ימשיך ללכת קדימה כי גם אם זה כואב בתוך הלב.
אני יודעת ש... אני יודעת ש... אני לא יעזוב.

**-הסיום של השיר מעביר את הכניע. שלנו שגם שזה קשה וכואב נפשית אנחנו נמשיך להתאמץ ולנסות.

- בית 1:

- "אני נלחמת כל פעם באותם כללים" - מציגה את הקושי במציאת עצמם במסגרת.

- "ההורים מאוכזבים" - תחושת הכישלון שנגרמת מהציפיות הגבוהות.

- "השעיות...לא נכנסת לבעיות" - מציגה את הפער בין איך שהייתה בעבר לבין המצב הנוכחי.

- פזמון:

- "אנחנו לא מדענים, כלואים באותה בכיתה כבר 8 שנים" - מסכמת את תחושת הכליאה וחוסר ההתאמה בין הציפיות למה שהם באמת.

המחאה היא כנגד הלחץ והציפיות הלא ריאליסטיות מצד המערכת החינוכית וההורים.

- בית 2:

- "יש בי כוח שלא עוצר...רק מכניס בי עוד כאב על העתיד" - מציגים את המאמץ להצליח למרות הקשיים, ואת הכאב שנגרם מהלחץ המתמשך.

- פזמון:

- מונים את כל הנושאים והדרישות שצריך לעמוד בהן, מה שמדגיש את עומס המידע והלחץ שהם חווים.

המסר החוזר ומודגש בשיר הוא תחושת התסכול והלחץ מהמערכת החינוכית והציפיות הלא ריאליסטיות.

- פזמון: חוזר על רשימת הנושאים והדרישות, מה שמדגיש את העומס והלחץ.

- בית 3: מראה את הרצון לשינוי ואת התקווה שייראו אותם אחרת ויבינו שהם יותר מסתם תלמידים.

פתרון לבעיה לא מוצג במפורש, אך ישנה תקווה ורצון להצלחה.

- בית 3:

- "רציתי שזה ישתנה...שהבטחתי שלא להשתנות" - מראה את הרצון האמיתי להמשיך להתאמץ.

- "אולי יום אחד הם יראו אותי אחרת" - תקווה להבנה והכרה מצד המערכת החינוכית והחברה.

- "סה"כ הכל רוצה לחיות על אמת" - הרצון לחיות בצורה אמיתית ומשמעותית, ולא להיות מוגבל על ידי הציפיות והלחץ.

סיום

- "אני יודעת ש... אני לא יעזוב" - מציגה את הנחישות להמשיך ולהתמודד עם הקשיים, תוך שמירה על זהות אישית והאמונה בעצמם.