אמא אבא ושתי אחיות גדולות ואני בת סזקנוים

לפני שנתיים אבי נפטר ממחלה קשה ושארנו משפחת בנות שמחזיקות באהבה אחת את השניה

המשפחה שלי מורכבת מאמא, אבא , שישה אחים.

אחת שכל כולה שלום והכלה, אחד אסרטיבי ואוטודידקט, אחת קצרת פתיל אבל גאונה, ואחת יצירתית וחברתית.

מאמא, אבא שהם כיום סבא וסבתא, 2 אחים ואחות, אחיינים וכלב. הסדר בין האחים מהגדול לקטן זה ככה.. אחי, אחותי, אני ואח קטן.

המשפחה שממנה באתי לפני נישואי ,המשפחה של בעלי לפני נישואינו ,והמשפחה שלנו כיום.

אני באה מבית של שמונה ילדים ,משפחה אידיאולוגית 6 בנות ושני בנים ,בעלי הוא ילד יחיד של שתי הוריו כי הם מנישואין שניים ויש לו חצאי אחים , היו שישה וכיום נשארו שלושה , אין לנו הורים מגיל יחסית צעיר , בשנות העשרים שלנו . כיום יש לנו שלושה ילדים ברוך השם, שני בנים ובת שיהיו בריאים .

ההורים שלי בעלי וההורים שלי 3 משפחות אשר מתגוררות אחת ליד השניה, היה לנו חשוב שהסבתות יחיו ליד הנכדות.

אחותי הגדולה ,מבוגרת ממני ב17 שנה

אני נשואה לבעלי האהוב ויש לנו ברוך השם 3 ילדים מקסימים

מושבניקים שהכירו בנסיעה בדרך לאילת וזה סיפור ששמענו אולי כבר מאתיים פעם בעיקר מאמא ותמיד בסופו היא מדגישה שאם אחד מהם לא היה עולה על האוטובוס אף אחת מאיתנו לא הייתה קיימת ואנחנו צריכות להודות להם :)

אז ניחשתם/ן נכון אנחנו רק בנות בבית - 4 במספר

לא היה קל בגיל ההתבגרות - הרבה דרמות ועצבים והיום כל אחת נמצאת במקום אחר אבל ארבעתנו מאוד קשורות אחת לשניה.

אני בת 41 הספקתי כבר להתחתן ולהתגרש

ביסודי למדתי במושב ובתיכון למדתי בבית ספר קיבוצי שהוו 45 נסיעה מהמושב - זה הדבר הכי טוב שההורים שלי יכלו לעשות בחיים עבורי כי מאוד לא רציתי ללמוד בבית ספר עירוני.

על אחיות שלי אני לא אפרט רק אגיד שאחת גרה בצפון עם בן זוגה לחיים, השנייה גרה מושב ליד הוריי והקטנה גרה עם בעלה וארבעת ילדיה בארה"ב ואני טסה פעם או פעמיים בשנה לבקר אותם כי הגעגועים מציפים אותי כל כך.

אני גרה במרכז בקורונה למדתי לימודי אחיות/ים וטרינריים כי זה מאוד מעניין אותי ואני גם מתעסקת בזה כיום. קוראים לי שחר שכחתי לציין וזהו :)

הייצוג של משפחות “חדשות” בטלוויזיה חשוב ומשפיע. הוא מעביר מסר של הכלה, לגיטימציה ונורמליזציה למבנים משפחתיים שונים. עם זאת, חשוב לשים לב גם לדרך בה משפחות אלו מוצגות: האם מדובר בייצוג מורכב ואותנטי, או שמא בטיפול שטחי שמשרת עלילה בלבד? לעיתים, דווקא כשמציגים “שוני”, הסדרה חוזרת על סטריאוטיפים או מחזקת דעות קדומות, גם אם בכוונה טובה.

הפעילות “נוצרת משפחה כל כך יפה” מזמינה אותנו לחשוב מחדש על השאלה – מהי משפחה, מי קובע את גבולותיה, וכיצד התרבות הפופולרית מעצבת את התשובה לכך. משפחה “יפה” איננה דווקא זו שמתאימה לתבנית ישנה, אלא זו שמבוססת על אהבה, תמיכה והבנה – ללא קשר למבנה שלה

אבא, אמא וילדים. לאחרונה אפילו אימצנו כלבה:)

וגם המשפחה שלי לעתיד, תהיה כזאת.

המשפחה שלי עבורי היא מקום של חום ובטחון, המקום שבו אפשר להרגיש מוגנים ולהיות עצמך בלי פחד. זה הבית שבו עושים את כל הדברים הכיפיים והמשמעותיים יחד — הרגעים הקטנים שממלאים את הלב בשמחה. ילדי הם מקור ההשראה, השמחה והאושר שלי, מבחינתי הם המראה שלי. אני דואגת להם באהבה גדולה, מעניקה להם תמיכה מתמדת, ומסייעת להם לצמוח ולהתפתח בסביבה מלאת חום, אמון והקשבה. המשפחה היא חשובה מאוד והם הבסיס להכל בחיים.

הלל הבכורה שלנו כבר בת 12, ילדה יצירתית עם נשמה ענקית.
אחריה אראיל אדל, בת 10, עם ראש יזמי שובר מוסכמות או קרימנלי אפשר להגיד.
אוריין, בן 8, בן אוהב כדורגל ומאוד אחראי.
ואביגיל – גיבורה בת 5 עם תסמונת דאון, ילדה אהובה שמלמדת את כולנו מה זו נשמה טהורה.
וממש בימים אלו, מירית גיבורת העל שלנו בחודש שביעי, סופרת לאחור לעוד פלא שיצטרף אל המשפחה.

הם תמיד שם איתי- בשמחות ובנפילות

ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 6 והיו ועדין ינשם מורכבויות ואני לומדת במסע שלי בחיים להניח לאגו ולעשות תיקון שלי מול עצמי וזה עובר הלאה וכיף לי להרגיש את זה גם אם יש בזה המון כאב

הרבה שנים אמא שלי הייתה המפרנסת ואבא היה יותר בבית לגדל וכשגדלתי הבנתי שזה לא המקרה ברוב הבתים

חולמת להיות אמא יחד עם בן זוג ושיהיו לנו 3-4 ילדים.

שני ההורים עובדים אחד כמועסק והאמא כעצמאית בבית

ומסביבנו דודים/ות, בני/בנות דודים/ות, סבים/סבתות

והמון חברים ששם לתמוך במה שצריך

אנחנו משפחה קיבוצניקית טיפוסית, מתוקה ותמימה. כזאת שיש בה פשטות של פעם, המון שקט, מרחבים, וקשר חזק בין כולם. נכון שבקורס אנחנו לומדים לפרק את המבנים המשפחתיים השונים, אבל בעיניי, בתוך כל הגיוון הפוסט-מודרני, יש משהו יפהפה ומנחם דווקא בעוגן המוכר, היציב והתמים של הבית.