אל העולם המואר

תקשיב עכשיו איך הוא שר

אם לא לי, ודאי לך.

הנה מרוץ של אורות

כבים ושוב נדלקים.

אורות נפרדים מאורות

ואנחנו עוד לא נפרדים.

גופך שותק לי הלילה

וגם גופי התרוקן.

לילה עתיק כמו הנצח

לוקח כלי ומנגן.

לא חיים ולא רואים

החזיקי בי חזק

זה כל מה שיש לך ביד

ואני אחזיק בידך

זה כל מה שעוד הולך

נחיה ונראה אומרים

לא חיים ולא רואים

החזיקי בי חזק

זה כל מה שיש לך ביד

ואני אחזיק בידך

זה כל מה שעוד הולך

בסוף יהיה טוב אומרים

איפה סוף ואיפה טוב

האדמה על צירה תסוב

קיץ וחורף חולפים

וגם אנחנו לא נשארים

צעירים כמו שהיינו אז

כשאמרתי לך לעד

ולא ידעתי שהעד כבר אבד

החזיקי בי חזק...

נחיה ונראה אומרים

זה כל מה שיש בחיים

שני אנשים אוהבים

קצת רבים וקצת כואבים

קצת פוגעים וקצת מתפייסים

קצת גורמים זה לזה כאב

קצת שוברים זה לזה את הלב

ואומרים שהכל עובר

החזיקי בי חזק...

בחרתי בשיר הזה מכיוון שאני חושבת שהוא מאוד מתחבר לתקופה הנוכחית שאנו חיים בה, תקופה שהעתיד לא צפוי בה- נחיה ונראה כמו שמוזכר מספר פעמים בשיר. השיר יחסית אופטימי ואהבתי את זה מאוד. הוא מאמין שהסוף הכל עובר. ובנוסף, גם הפן של האהבה ריגש אותי, אהבה שנמצאת גם בכאב וגם בשמחה, וזה כל מה שאנשים צריכים. 

https://youtu.be/9FiASbUds_Y

“אור היום” וה”שמש  שזורחת” מעידים על כך ומעוררים תקווה שלמרות “הצל הנופל” אפשר לנשום, אפשר לחלום ואפשר להאמין באותו עולם.

מילים: נתן זך
לחן: אבנר קנר ויוני רכטר
לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה.
והוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו.
והוא לבדו יודע
שגם אם יתמהמה
בוא יבוא



בחרתי בשיר זה כי אני כשקראתי את השיר אני ממש יכולתי להרגיש את רגשותיו של נתן זך בכתיבת השיר. לעומת המילים הלחן הוא מאוד קצבי וכייפי, מאוד אהבתי את הקצב!

"לא טוב היות האדם לבדו

אבל הוא לבדו בין כה וכה.

והוא מחכה והוא לבדו

והוא מתמהמה והוא לבדו.

והוא לבדו יודע

שגם אם יתמהמה

בוא יבוא, הוא יבוא"

בחרתי לרשום על שיר זה מכיוון שהוא נוגע למצב הקיומי של כל אחד מאיתנו שבבסיסו השאיפה לא להיות לבד, שהרי טבע האדם הוא לחיות בחברת עוד אנשים. ואולם, מצד שני נמצאת הידיעה שבסופו של דבר האדם נשאר לבדו ולעולם החברה סביבו לא תוכל להחליף את הלבד שלו - שלנו, והניגוד בין שני המסרים, שמנוסח בדיוק ובפשטות, גרמה לי לאהוב ולהתחבר לתוכן השיר.

מילים: נתן זך

לחן: שלום חנוך  

 

כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא שואף למעלה

כמו האדם הוא נשרף באש

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא צמא למים

כמו האדם הוא נשאר צמא

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

עץ השדה.
בחרתי בשיר הזה כיוון שאהבתי את ההקבלה בין בן אדם לעץ. 
הכרתי את השיר לפני, אך בזכות העבודה הזו קראתי וחקרתי את השיר לעומק. 
בשיר קיימות השורות
״כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ גם האדם נגדע״
העבודה ניתנה לנו לאחר שנתן זך נפטר, זה הרגיש לי קצת אירוני כיוון שלקחתי את השורה ״כמו העץ גם האדם נגדע״ לכיוון של מוות. 
 בזכות העבודה קראתי שירים נוספים של נתן זך לפני שבחרתי בזה, אשמח לעוד עבודות מסוג זה. 

אשר בתבונה יאהבו

ימיהם בנעימים יחלפו.

שיר לאוהבים הנבונים

אשר בתבונה יאהבו

גם ברדתם שאול לא יזקינו

נצח לא יפרדו, יחד יחיו בבית אחד.

שיר לאוהבים הנבונים,

על משכבם, באין מילה.

ביד אחת את המנורה יכבו.

יחד יעצמו את עינהם

זה את זה יברכו,

ובעת האחד קורא

את האור הקטן ידליקו.

את נשימת ילדיהם

שומעים שאון ורוח חצות.

שיר לאוהבים הנבונים,

אשר בנו להם בית,

ואת דלתו נעלו.

הגיפו היטב את התריסים

בחוץ קר, ורוח, ומצפים בחוץ למטר.

אורח לא יבוא בלילה אשר כזה.

וכי יבוא, אל תפתחו את הדלת

מאוחר, ורק קור נושב בעולם,

וגם משורר - ממצוקה, לא משפע - הוא שר

הישארו חבוקים.

שיר לאוהבים הנבונים,

אשר בתבונה יאהבו,

ישארו חבוקים.

בחרתי בשיר הזה מכיוון שמאוד אהבתי את האופן הציני בו נתן בחר לכתוב אותו. מצד אחד, מקריאה ראשונה, ניתן לחשוב כי מדובר על זוג אוהבים שיש להם אהבה טובה ובטוחה. אך לאחר העמקה, ניתן לראות כי מדובר על אהבה רובוטית ומשעממת- שמתמשכת מתוך הרגל ולא מתוך אהבה אמיתית. אני חושבת שכיום יש הרבה זוגות, שנשארים אחד עם השני מתוך הרגל ולא מתוך אהבה. הרבה זוגות שנשארים אחד עם השני מתוך פחד ״לצאת מהמקום הבטוח״ לעולם. אני מאמינה שבכל שלב במערכת יחסים, ובכללי, בכל דבר שאנחנו עושים אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: למה אנחנו עושים את זה? אנחנו אוהבים את זה? או שזה מתוך הרגל? כאשר מה שאתה עושה זה רק מה שאתה אוהב החיים מקבלים משמעות אחרת ומדהימה. אותו הדבר כלפי מערכות יחסים.

אבל הוא לבדו בין כה וכה.

והוא מחכה והוא לבדו

והוא מתמהמה והוא לבדו.

והוא לבדו יודע

שגם אם יתמהמה

בוא יבוא, הוא יבוא

בחרתי בשיר הזה מכיוון שמדובר פה על השאיפה הטבעית של האדם לא להיות לבד אך מנגד על הבדידות והלבד של כל אדם בעולם,  התחברתי לשיר ולתחושות שהוא מעביר, קודם כל בגלל שאני בן אדם שמאוד אוהב להיות מוקף בכמה שיותר אנשים וחברים ואהבה מסביבי אך תמיד אני יודעת שיש את הלבד הזה בפנים שאי אפשר לברוח ממנו ובנוסף בגלל שזה מאוד מתקשר לתקופה שאנחנו חווים עכשיו שבקלות מאוד אפשר להגיע למצב של בדידות ולהיות פשוט כל אדם לעצמו. 

היא הלכה ברחוב כמו כל גברת

בקצרה, הם לא נהגו אחרת

מכל בני זוג אחרים

אבל נדף מהם ריח

כמין בושם -

אהבה של שני אנשים

הוא לא לחש לה באוזנה

דברים יותר מתוקים

היא לא הביטה עמוק יותר בעיניו

אבל היו ביניהם חילופים

יותר כמוסים

דברים שקשה לי לומר

עכשיו

דברים, אם חייב אני לומר זאת

שאחרים נושאים, סובאים, שוכחים

צל הרים

בקצרה - אהבה של שני אנשים

זה לא נמשך זמן רב, [נכחה]

הוא ידע כמה זמן דברים נמשכים

אבל כל החיים קצרים, ואם ארוכים, החיים

ארצה שגם בי תפגע כמו ברק

אני אומר - רק תפגע

[תרים] דבר מה, אם חייב אני לומר זאת

יותר מקרבה

עד אני, אה-הא...

אהבה של שני אנשים

של שני אנשים, של שני אנשים

של שני אנשים

עד אני, אה-הא...

אהבה

אהבה של שני אנשים הוא שיר המתאר מערכת יחסים בין בני זוג. בשיר מתוארת שגרתם החולפת של זוג האוהבים תוך ביטוי של מעשיהם היום יומיים ואיזכור של פעולות שגרתיות הנעשות בשותפות בין בני הזוג במין הרמוניה, וחוויה אוהבת ומרגשת. בחרתי בשיר הזה משום שאני מתחברת למסר שלו כלומר, בשיר מתוארת על פני השטח מערכת יחסים שמתנהלת כפי שצריך ויש בה אהבה ויציבות ואם מתייחסים למילותיו של השיר בפשטות מבלי לנבור ולהעמיק במשמעות שלהם אלה הם הדברים שהשיר מנסה להעביר ועל זה מתבסס השיר. אך, אם נכנסים לעומק משמעותם של המילים אפשר להבין שבעצם מדובר בזוגיות שהיא נורא שגרתית, אהבה שהיא לא סוחפת מדי, יציבה, נבונה אך, משעממת וחסרת ריגוש. אני חושבת שבחירת המילים שנעשתה בשיר על ידי נתן זך, והמשמעות האמיתית של המילים בעצם מסמלות את המציאות שבה אנחנו חיים, שבה הכל מלא ברשתות חברתיות ואנשים בוחרים להציג את הצדדים הכי יפים שלהם למצלמה, והתפיסה של אותם אנשים שמסתכלים מאחורי המצלמה היא שהכל מושלם ויפה כשזה לאו דווקא כך. מאחורי כל זוגיות שנראת לנו כאילו יצאה מסרט יכולה להסתתר זוגיות שהיא מלאה בקשיים, וטענות אחד כלפי השני. שני אנשים שבמקום לאהוב רק מורידים אחד את השני. והמסר בשיר שמסתתר מאחורי מילים יפות הוא שמה שנראה לנו כמו סרט הוא באמת רק בסרטים ושהמציאות, והקשיים  שלנו הם גם של אחרים. 

https://youtu.be/Ms7WR3bqV1o

כולנו זקוקים למגע.

לרכוש חום לא בכסף,

לרכוש מתוך מגע.

לתת בלי לרצות לקחת

ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,

כמו צל אשר נופל.

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת

רק מעטים יודעים איך.

צריך ללמוד כעת

שהאושר לא מחייך,

שמה שניתן אי פעם

לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,

גם כשהטעם תם...

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,

כולנו רוצים לשמוח.

כדי שיהיה לנו טוב,

שיהיה לנו כח.

כמו שמש שזורחת..
————————————
בחרתי את השיר הזה מפני שהתחברתי למסר אשר נתן זך מנסה להעביר. בכותרת ״כולנו זקוקים לחסד״ ניתן להסיק שהשיר עושק במעשים טובים ומשדר חיוביות. אך בעיניי אנשים מתקשים להביע טוב מהסיבה הפשוטה של אנוכיות, אנשים שואלים את עצמם מה אחרים יחשבו? או מה אחרים יגידו אם אעשה מעשים כלשהם ולכן מעדיפים לשמור לעצמם. אני חושב שעשיית מעשים טובים מוחיכים עד כמה בן אדם מסוים שלם עם עצמו ואוהב את סביבתו, וניתן להבין לפי מילותיו של נתן זך שחסר אנשים כאלה בעולמנו.

זֶה יִהְיֶה כָּל כָּךְ מְעֻדָּן בַּסּוֹף, –

הִיא אָמְרָה וְהִתְכַּוְּנָה לָזֶה.

אֲבָל  לִי יֵשׁ לִפְעָמִים הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ בַּזְּמַן,

יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנִי טוֹבֵעַ מִזְּמַן,

הִסֵּס.

זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵעַ, הֵשִׁיבָה.

זֶה הַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה שׁוֹקֵעַ, אַתָּה יוֹדֵעַ.

 
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁכֹּחִי שׁוּב לֹא אִתִּי.

מְעֻדָּן, אַתְּ יוֹדַעַת, זֶה צַד אַחֵר שֶׁל שְׁלִילִי.

 

אֲנִי יוֹדַעַת וַאֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ עַל גִּלּוּיֶךָ,

אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ עַל צֶבַע עֵינֶיךָ,

שׁוּם דָּבָר אֵינְךָ מַשְׁאִיר אַחֲרֶיךָ.

וּבְכֵן זֶהוּ בְּדִיּוּק מַה שֶּׁמַּדְאִיג אוֹתִי,

וּבְכֵן זֶהוּ בְּדִיּוּק מִי שֶׁמַּסְפִּיד אוֹתִי,

וּבְכֵן זֶהוּ מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישׁ.

שׁוּב אַתָּה טוֹעֶה: אַתָּה מַרְגִּישׁ בְּטוֹב וְהַטּוֹב מַקִּיף אוֹתְךָ.

הוּא כְּבָר מִסָּבִיב, עַל כְּתֵפָיו הוּא מַרְכִּיב אוֹתְךָ,

אִם תִּהְיֶה סַבְלָנִי, הוּא עוֹד יְחַבֵּק אוֹתְךָ,

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא חַיָּב לְנַשֵּׁק לְךָ.

אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ דְּבָרִים כָּאֵלֶּה קוֹרִים.

בחרתי בשיר הזה מכיוון שהוא התחבר לי לתקופה של הקורונה. הוא כותב שהוא מרגיש שהוא טובע בזמן וטובע מזמן, שכוחו כבר לא איתו. הזדהיתי מאוד עם הרגשות האלו שהכל כבר יוצא משליטה ואתה מרגיש חסר או עם בתקופה הזאתי וטובע. מהצד השני אישה אומרת לו על הצד החיובי שלו היא מברכת אותו נותנת לו כוח ואומרת לו בסוך שאינו משאיר דבר אחריו והוא עונה לה שזה מדאיג אותו, הוא מפחד שלא ישאר אחריו כלום וישכחו אותו שזה גרם לי להזדהות עם הרגשת הבודדות בקורונה במהלך הסגרים. והיא עונה לו ״שוב אתה טועה: אתה מרגיש בטוב והטוב מקיף אותך. הוא כבר מסביב, על כתפיו הוא מרכיב אותך, אם תהיה סבלני, הוא עוד יחבק אותך, בסופו של דבר הוא חיב לנשק אותך. אתה יודע איך דברים כאלה קורים.״ הפסקה הזאת נתנה לי תקווה וגרמה לי לזכור שיש מסביבי טוב ושאני בסדר והתקופה הזאתי תעבור בסופו של דבר אם רק נהיה סבלניים. 

כולנו זקוקים למגע.

לרכוש חום לא בכסף,

לרכוש מתוך מגע.

לתת בלי לרצות לקחת

ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,

כמו צל אשר נופל.

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת

רק מעטים יודעים איך.

צריך ללמוד כעת

שהאושר לא מחייך,

שמה שניתן אי פעם

לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,

גם כשהטעם תם...

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,

כולנו רוצים לשמוח.

כדי שיהיה לנו טוב,

שיהיה לנו כח.

כמו שמש שזורחת...



בחרתי בשיר זה בגלל משפט מסויים שקראתי במהלכו, ״ כולנו רוצים לתת רק מעטים יודעים איך״. זה משפט שאני מאוד מסכים ומתחבר, אני מרגיש שכל אדם ואדם רוצה לתת לתרום לעשות לחברה אבל הוא לא. כלומר, אני מרגיש שהבדילו פה בין רצון של אדם לעשו טוב לבין עשיית הטוב- שהם שני דברים שונים. 

מילים: נתן זך
הכוכב בשמיים רץ לו
וירח יקר הולך
קר לנו כאן בארץ
בלי לשמוע עוד את קולך

הענן הנודד רץ לו
ראי, כמה עננים!
ואדם שדבר לא אץ לו
מנסה שוב כוחו בשירים

כי אני כבר עייפתי
הו כמעט עייפתי מאוד
גלי לי את שמך הלילה
היי לי אשת סוד

הכוכב בשמיים לא רץ לו
הוא יגיע אל ממלכת היום
ואני לאן אגיע
שאין לי, עוד אין לי מקום

הו גלי לי את שמך הלילה
אהובה זרועת כוכבים
כי אני כבר כמעט עייפתי
ואין לי כוכבים אחרים.

כי אני כבר עייפתי...

בחרתי בשיר זה מכיוון שאהבתי את צורת חיזורו אחר האישה שמשכה את תשומת ליבו. אני חושבת שהוא כתב את שיר זה בצורה עדינה אך מלאת רצון כלפי תקשורת עם אהובתו הסודית.
אני חושבת שבאיזשהו מקום ניתן תנתח את השיר כשיר חיפוש אחר האהבת נפשו האמיתית. חיפוש אחר האישה המיועדת לו והוא לה. הוא מבקש את שמה מכיוון שעייף מהחיפוש אחר אהבת נפשו.

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא שואף למעלה

כמו האדם הוא נשרף באש

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה

כי האדם עץ השדה

כמו העץ הוא צמא למים

כמו האדם הוא נשאר צמא

ואני לא יודע

איפה הייתי ואיפה אהיה

כמו עץ השדה

אהבתי וגם שנאתי

טעמתי מזה ומזה

קברו אותי בחלקה של עפר

ומר לי, מר לי בפה

כמו עץ השדה.

כמו עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

כי האדם עץ השדה.

עץ השדה.

בחרתי לכתוב על השיר ״עץ השדה״ בגלל שאני מכירה אותו מאז שאני ילדה קטנה. למדתי עליו בבית הספר , אבל עכשיו בקריאה חוזרת הוא מעניק לי משמעות אחרת ועמוקה יותר.
בקריאה חוזרת, הבנתי שמשמעות השיר היא השוואה בין העץ לאדם - בכל תחומי החיים. 
התחברתי מאוד למילים ולהשוואה הבולטת בין העץ לאדם.

כולנו זקוקים למגע.

לרכוש חום לא בכסף,

לרכוש מתוך מגע.

לתת בלי לרצות לקחת

ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,

כמו צל אשר נופל.

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת

רק מעטים יודעים איך.

צריך ללמוד כעת

שהאושר לא מחייך,

שמה שניתן אי פעם

לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,

גם כשהטעם תם...

בואי ואראה לך מקום

שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,

כולנו רוצים לשמוח.

כדי שיהיה לנו טוב,

שיהיה לנו כח.

כמו שמש שזורחת...

בחרתי בשיר זה ממספר סיבות. ראשית הכותרת "כולנו זקוקים לחסד". ייתכן שהמשורר מתכוון שכולם צריכים שיעזרו להם, יתנו להם, יהיו נדיבים כלפיהם. אך מרבית האנשים אינם מעוניינים לנהוג כך כלפי אנשים אחרים. 

במהלך השיר המשורר מסביר שרבים מאיתנו נותנים לאחר רק בגלל שאנחנו מורגלים לכך או מתוך נימוס ואין אנו מתכוונים לכך באמת או רוצים באמת להיות נדיבים כלפי האחר.

 בסופו של דבר, המשורר טוען כי עלינו ללמוד לתת לאחר בידיעה והבנה שהדבר לא יחזור אלינו. כלומר לא לתת כדי לקבל - אלא לתת בשביל עצם הנתינה ולהנות מכך.