בעניין מסירת המידע, כאמור, החוק מתייחס למסירת מידע על ידי אדם אשר מוסמך לכך כאשר בכוונתו לפגוע בביטחון המדינה. אך זה לא המקרה כאן.

העותרים עצמם אף ציינו בפנייתם ליועץ כי הם מכירים בכך כי הסמכות העליונה לקביעת החומר המפורסם הוא מר כהן. אם כך, אין כאן עבירה על החוק.

בהתחשב בעובדה כי כהן הוא מי שמסר את המידע ובמקרה הוא גם האדם האחראי על ביטחון המידע במוסד ובהתחשב בעובדה כי הצנזור לא מצא מקום למנוע את שידור הריאיון, ההחלטה היא כי לא תיפתח חקירה. 
ב 8/8/22 בג"ץ מודיע כי אין הצדקה להתערבות ולכן העתירה נדחית. 

המשיבים יצטרכו לממן את הוצאות העותרים בסך 5000 ₪ מכיוון שהאחרונים לא קיבלו מענה הולם ומספק מצד היועץ המשפטי אשר עשוי היה למנוע את ההליך המשפטי.  

הערה נוספת, השופטים מודעים לכך שישנה בעייתיות מסוימת במתן הסמכות  לראשי ארגוני הבטחון מצד המחוקק. באמצעות הסמכות הזו הם יכולים להחליט מה מותר ומה אסור. בשורה התחתונה, כל אותם אישים העומדים בראש מוסדות הבטחון הם שלוחי ציבור והמידע אשר נמצא ברשותם שייך לציבור. הם אינם מחזיקים בבעלות על המידע. העובדה כי הוראות הדין הפלילי אינן חלות על ראש המוסד מעוררת קושי רב בבחינת "מי ישמור על השומרים?". יחד עם זאת, אין זה המקרה שלפנינו. היועץ בחן את המקרה, ומצא כי אין פוטנציאל בפגיעה באינטרסים הביטחוניים של המדינה.