own true nature
זיק של אור

והנשימה מתמשכת, ארוכה ורכה,  ברקע הרחש של המאוורר המסתובב,

והנשימה שמובילה לתוך תנועה שמובילה לתוך תנועה שמובילה לתוך שביל של נצנצים, ובאוויר הלבן, 

                                                                           נפילה לתוך שיח של

                                                                           בוגנוויליה

אל תדאגי לא מרגישים את הקוצים

וגם שכן, הם חלק ממני, ים של תת מודע, והשיחה החופשית, היא בפנים, היא בחוץ, היא שרה

every time i go to sleep, i think

                    about you

                                                every time i go                 to          

                                                     sleep

כשהמאוורר משמיע קול של דיסטורשן  והוא מלא בשדה חיטה

                        ומתוך העץ אבוקדו     שומעים את החגיגה, זה צחוק, זה בכי, זה אתה, זה אני, זה אנחנו

זה הדמויות על הקיר

                  ממצרים העתיקה

       והגלגול ההוא

                  נו שהיינו שם

ואז קברו אותי חיה בתוך האדמה עם כל חפציי

                                                                                זרזיף של אור

                                                                   לנשימה
                                     ומתוך הנשימה נובעת 

תנועה לתוך תנועה לתוך תנועה

והרגע הזה שסבא פדרו מתחיל לדבר ולספר את חכמתו 

                                                                                                                              ומה יהיה עם הנעליים האלה האדומות עם העקב מעץ שוואוו כמה הם שוות בתוך הבוץ הטובעני ואני, ואתה, והוא, והם, זה אנחנו

מתוך המראה             כשהיא גדלה             וקלטה שהעיניים שלה לא מלוכסנות

ואז זה הרגע שזה הם, ואני

ושנשבר הלב מי יתפוס? וכשכואב מי יקשיב?

                    ולבן על גבי ההמון                    כי אני רואה אתכם                    אז מי רואה אותי?

כשהנשימה מאפשרת

אז מה נתקע   כשהירח זורחת   אז השמש שוקעת   ומי בכלל זוכר מאיזה כוכב היא הגיעה? ואני לא בטוחה שבא לי לעלות לחללית, למרות שהחייזרים הבטיחו שהם יחזירו אותי לכדור הארץ… איך אני יודעת אם באמת לסמוך        כשאתה אומר        אז לפעמים אני שומעת        וכשאני צורחת        אז לפעמים זה מעורר        כשאני רוצה לישון        אז אני סוגרת את העיניים        שוהה בעולמי הפנימי        האינסופי        כמו מים זורמים למעמקים        ויחד צוללים        כי פה זה החדר צלילות        ושם יותר מדברים

תראי - פה המקדש עם הקריסטלים

                                             שם המטבח

                                             פה שמחים

                                             פה עצובים

                                             פה חיים

                                             ופה מרגישים

                                             כשהדוד מגן, אז הנשימה מתרווחת והאלה זורחת ושם מתרחש כבר משהו אחר