גדילן מצוי הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים והנחקרים ביותר בעולם, בזכות שני חומרים פעילים ממשפחת הפלבונואידים בשם סילימרין וסיליבין שהצמח מכיל. פלאבונואידים הם חומרים פעילים שנמצאים בצמחים, כמו גדילן מצוי, וכן בפירות ובירקות, כמו תפוחי עץ, בצל ושום.

סילימרין וסיליבין הם למעשה נוגדי חמצון ומעכבי דלקת. לאורך מאות ואלפי שנים מרפאים השתמשו בגדילן מצוי לטיפול במחלות כבד, בהכשות נחשים וכנגד הרעלה שנגרמת מאכילת פטרייה הזייה בשם אנימטה מוסכריה.

(התמונה מהחורשה ליד רמת אביב גימל)

 פריחתו של הסביון בישראל היא בחורף ובאביב מחודש דצמבר ועד אפריל.

הסביון הוא אחד הפרחים הראשונים של החורף ופורח יחד עם פריחתם של מספר פרחים, והם ביחד מבשרים את בוא החורף.

הצמחים.

ברפואה העממית, אנשים רבים משתמשים בנוזל של צמח החוטמית לריפוי פצעים, כוויות, שיעול ודלקות. את הניצנים של הפרח אפשר לאכול כשהם מבושלים/ במצבם הטבעי. ניצני הפרחים של החוטמית נחשבים תרופה למחלות בדרכי הנשימה.

נוהגים לכנות אותו גם "שקדייה". קרוב לוודאי שזהו חידוש של לוין קיפניס, שהופיע לראשונה בשירו "לשנה טובה, שקדייה".השיר "השקדייה פורחת" הוא שהשריש את השם שקדייה לעץ השקד, שהפך לסמל של ראשית הפריחה בארץ ישראל. כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט, הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל לסמלו של החג. פריחתו מרשימה על רקע ראשית הלבלוב הירוק, בעיקר אחרי מספר חודשי שלכת ברוב העצים ועקב כך שהשקד הוא הראשון לפרוח לאחר החורף נגזר ממנו השורש ש.ק.ד. (לשקוד).

שמו של עץ השקד הפך גם למקור לשמות פרטיים, הן לבנים והן לבנות, ולמקור לשמות משפחה נהוגים במדינת ישראל.

רובן פורחות בצבע אדום עז, אך יש גם כלניות הפורחות בצבע סגול ובצבע לבן.
 לפי המיתולוגיה היוונית:
שם המין הוא Anemone coronaria.
אנמונה- במיתולוגיה, מקור השם "אנמונה" הוא בנימפה אנמון,נימפת רוחות הבוקר. הרוח המערבית זפיר התאהב באנמון, ובתגובה הרגה אותה אשתו הקנאית. זפיר זעק לעזרתה של אפרודיטה, אלת האהבה והיופי, והיא הפכה את אנמון לפרח אדום שמת בקיץ ומתחדש בכל חורף.
קורונריה (coronaria)- בזרי הכלניות נהגו לעטר את מזבחה של אפרודיטה ומכאן מקור השם coronaria, שפירושו כתר.