יום בחייו של כריסטופר, הוא נגלה למוות של ולינגטון, הכלב של השכנה. אט- אט (כמו הגיבור שלו- שרלוק הולמס) הוא מחליט לחקור את המקרה לבדו ולגלות מי רצח את הכלב. תוך כדי שמתחיל לחקור את המקרה, כריסטופר מגלה יותר ויותר דברים כמוסים על משפחתו: על אמו שבעצם חיה, כי לאחר שעזבה את הבית אביו שיקר לו ואמר שהיא מתה מהתקף לב, ועל זה שאביו רצח את הכלב. 

ברגע שמגלה מי רצח את הכלב, מופיע עוד קונפליקט: האם לגלות את הסוד שאביו רצח אותו או לא. האם להקשיב לאב האומר לשתוק או לגלות למשטרה? האם להסגיר את האב שגידל אותו שישב מאחורי סורג ובריח או לתת לו לחיות בחופשיות עם ידיעה שהוא רוצח כלבים? 

קונפליקט אחרון, הוא קונפליקט בין הילד לעצמו. בו עולה השאלה: האם לעזוב את ביתו ולעבור לגור עם אמו או להישאר לחיות עם אביו בידיעה שהוא יכול לעשות לו משהו מסוכן. "הייתי חייב לצאת מהבית. אבא רצח את ולינגטון. וזה אומר שהוא מסוגל לרצוח אותי..." (עמוד 142) 


לדעתי ניתן להבין משלושת הקונפליקטים את הגדולה של כריסטופר וההבנה העמוקה של הדברים אף על פי שהוא חולה בתסמונת אספרגר. לכל המטרות שלו יש קונפליקטים ומכשולים אך הוא יודע בגבורה רבה ובהבנה עמוקה לעבור אותם ולהתגבר עליהם גם אם המצב נהיה קשה. אני חושבת שהקונפליקט האחרון הוא הקונפליקט הכי בעייתי: לבחור בין אמא לבין אבא. אני מניחה שאף ילד אינו מסוגל לבחור בין שני הוריו. זו דילמה רצינית, האם לעבור לגור עם אמא שלא ראה אותה שלוש שנים כי חשב שהיא מתה או לעזוב את הבית שהאבא גידל וחינך ודאג, גם אם לפעמים יצא משליטה. אני לא שופטת את כריסטופר. הוא בחר לעבור לאמו כי הוא פחד שאביו יעשה לו משהו מסוכן לאחר שגילה שהוא רצח את הכלב. משפחה לא בוחרים, זוהי משפחתו של כריסטופר: אבא רוצח כלבים ומשקר על מות אשתו, אמא שהיא גם לא טלית שכולה תכלת, שבוגדת בבעלה עם השכן ועוזבת את הבית מבלי להודיע לבנה, וכריסטופר, ילד עם בעיית אוטיזם מסוג אספרגר. בכל משפחה יש בעיות, השאלה איך פותרים אותן. אני חושבת שפה, כריסטופר, הנער בן ה-15, שחולה באוטיזם, הוא זה שידע לשלוט על המצב, הוא היה בוגר יותר משני הוריו והחליט באמת לפייס את משפחתו. נכון, בהתחלה פחד מאביו אך לבסוף הבין (גם בעזרת אמו( שאין מה לפחד שהיא תמיד מאחוריו.

בנוסף, הספר מצחיק ומרגש ושואב לתוכו, אני אישית לא אוהבת לקרוא ספרים, אבל את הספר הזה, לא יכולתי להפסיק לקרוא.