כשהייתי סטודנטית גרתי בחיפה בדירה שכורה. התאהבתי בחיפה ומאוד רציתי לרכוש בה דירה בשלב מאוחר יותר בחיי. לצערי, הדבר היה בלתי אפשרי. היינו זוג צעיר ללא הון עצמי משמעותי. התייקרות הדירות ממחישה היטב את נושא אי השיוויון.
הדיור הוא מרכיב מרכזי בהוצאות משקי בית בישראל. הוצאות הדיור הן אחת מההוצאות הגדולות שלנו. בממוצע 23% מהוצאות של משפחה ממוצעת בישראל (משכנתא, שכירות או קנייה). אבל בעוד שהעשירון העליון משלם 17% מתוך ההוצאות שלו על דיור, משלם העשירון התחתון 35.7% מתוך ההוצאה שלו. העשירים קונים דירות לשם השקעה ונהנים מעליית מחירי הדירות.

לעומתם, התייקרות הדירות משפיעה בצורה הפוכה על העשירונים העניים יותר שנאלצים לשלם משכנתא גדולה וארוכה יותר, לשלם שכירות יקרה יותר. מאפיין זה הכי משפיע על זוגות צעירים.
בלית ברירה, חזרתי לגור במקום הולדתי,  יישוב בפריפריה- בכרמיאל, שם הדירות זולות יותר. שם הצלחתי לרכוש דירה עם משכנתא שלקחתי ל-30 שנה....
בפריפריה, אמנם מחירי הדירות זולים יותר, אך יש פחות נגישות לשירותים רפואיים(לפעמים צריך לחכות לתור חודשים ארוכים) ופחות הזדמנויות תעסוקה וחינוך לילדים.

ספרו בבקשה על חוויה/ מקרה של אי שיוויון שפוגש אתכם בחיים שלכםן.

לעומת זאת, היו כמה תלמידים בכיתה שלקחו שיעורים פרטיים. ביום המבחן ראיתי שהם הרבה יותר בטוחים בעצמם, ואפילו אמרו שהמורה הפרטי כבר עבר איתם על שאלות דומות.

זה גרם לי להרגיש קצת לא הוגן, כי לא לכולם יש אפשרות לשלם על שיעורים פרטיים. הרגשתי שזה נותן יתרון לאלה שיש להם יותר כסף, ולא בהכרח לאלה שמתאמצים יותר.

החוויה הזאת גרמה לי להבין מה זה אי שוויון חברתי שלא לכולם יש את אותם תנאים להצליח, גם אם הם רוצים ומשקיעים

הדבר הזה גרם לי להבין שאי־שוויון חברתי לא מתבטא רק בכסף, אלא גם בתחושת השייכות של האדם. תלמיד שמרגיש שהוא שונה מאחרים בגלל המצב הכלכלי שלו עלול לאבד ביטחון ולהתרחק מהחברה. לדעתי, חשוב שבבית הספר תהיה יותר רגישות לנושא הזה, ושלא נשפוט אנשים לפי מה שיש להם אלא לפי מי שהם. חברה טובה יותר היא חברה שבה כל אדם מרגיש מכובד ושווה, בלי קשר לרקע שממנו הוא מגיע.

בהתחלה לא הבנו למה המחיר שלנו שונה מהמחיר של המקומיים. אחרי משא ומתן קצר, התברר שהוא שמע אותנו מדברים. גם כשדיברנו בערבית, לפעמים שילבנו כמה מילים בעברית, והוא זיהה שאנחנו מהארץ. בעקבות זאת הוא החליט שאנחנו “עשירים”, ולכן דרש מאיתנו מחיר גבוה פי חמישה מהמחיר הרגיל.

בעיניי זו הייתה חוויה ברורה של אי־שוויון, כי לא קיבלנו יחס שווה כמו שאר האנשים במקום. לא היה מדובר בהבדל רגיל במחיר, אלא בהחלטה שהתבססה על הזהות שלנו, על השפה שדיברנו ועל ההנחה שאנחנו מגיעים ממדינה עשירה ולכן אפשר לגבות מאיתנו יותר כסף. הרגשתי שזה לא הוגן, כי שפטו אותנו לפי סטריאוטיפ ולא לפי מי שאנחנו באמת.

החוויה הזו קשורה לנושא של אי־שוויון וריבוד חברתי, משום שהיא מראה איך אנשים מקבלים יחס שונה בגלל מוצא, שפה, לאום או מעמד כלכלי שמייחסים להם. הבנתי שאי־שוויון לא קיים רק בנתונים של עוני או הכנסה, אלא גם במפגשים יומיומיים קטנים, שבהם אדם מרגיש שמסתכלים עליו אחרת ומגבילים אותו בגלל הזהות שלו.

אני מצאתי לנו את הבית, והתקשורת הראשונית מול בעלי הבית התנהלה מולי. כאשר הגענו יחד לחתום על חוזה השכירות, נדהמתי מהיחס של בעל הבית כלפי בן הזוג שלי. הוא בקושי לחץ את ידו, לא הביט בו במהלך כל הפגישה ולא פנה אליו וזאת למרות שבן זוגי היה מאוד חביב, וניסה לקשור שיחה.

אני זוכרת כמה התביישתי בהתנהגות של בעל הבית...

באותו רגע הבנתי אחרת לגמרי את התשוקה של בן זוגי להשכלה גבוהה. כבר אז היה לו תואר שני והיה יותר משכיל ממני...

הבנתי שכבר מגיל צעיר הוא ידע שנקודת הפתיחה שלו שונה משל אדם אשכנזי בארץ, ושעליו לעבוד קשה יותר כדי להגיע לאותו מעמד.

לאחר אותה פגישה הוא לא אמר שום דבר לגבי היחס של בעל הבית, מה שכיווץ את ליבי עוד יותר... כאילו היה מורגל ביחס שכזה.

היו מקרים שבהם הייתי צריכה להכין עבודה אקדמית בזמן שהילדים היו חולים או זקוקים לי, ולעיתים נאלצתי ללמוד בשעות מאוחרות בלילה לאחר שכולם נרדמו. למרות שאני משקיעה מאמץ רב, הרגשתי שלפעמים נקודת הפתיחה שלי שונה מזו של אחרים. לא בגלל שאני פחות מסוגלת, אלא בגלל שאני מתמודדת עם יותר אחריות ואתגרים ביום-יום.

החוויה הזאת גרמה לי להבין בצורה טובה יותר את הרעיון של אי־שוויון חברתי. למדתי שלא כל האנשים מקבלים את אותן הזדמנויות או את אותם תנאים כדי להצליח, ולכן לא תמיד נכון להשוות בין אנשים רק לפי התוצאה הסופית. לפעמים יש צורך להתחשב גם בדרך שכל אדם עבר ובקשיים שאיתם התמודד.

הסרטון המחיש לי את התחושה הזאת היטב. הוא הראה כיצד אנשים מתחילים את החיים מנקודות פתיחה שונות, וכיצד גורמים שאינם תלויים בהם יכולים להשפיע על ההזדמנויות שלהם. בעקבות הצפייה הבנתי עד כמה חשוב כמורים לעתיד לראות את התלמידים בצורה רחבה, להבין את הרקע שלהם ולא לשפוט אותם רק לפי ההישגים שלהם