הצו ניתן לאחר שצרפת כבשה את אלג'יריה מידי האימפריה העות'מאנית והעניק ל-35 אלף יהודי אלג'יריה אזרחות צרפתית, דבר שהפך את היהודים ממעמד בני חסות בשלטון העות'מאני לאזרחים בעלי זכויות שוות, מקרה זה היה היחיד שבו כל היהודים שחיו באזור בו שלטה מדינה אימפריאליסטית זכו להיות אזרחים של המדינה הזו. קבלת הצו תרמה רבות להתקדמותם של היהודים באלג'יריה בכל תחומי החיים והחברה. כמו כן, בהיותם בעלי אזרחות צרפתית, היהודים קיבלו זכות הצבעה, חויבו להתגייס לצבא ולנהוג לפי החוק הצרפתי גם בנושאים של הפן האישי, כגון נישואים או גירושים. למרות כל היתרונות שקיימים בצו, גברה באופן משמעותי האנטישמיות של הצרפתים והמוסלמים כלפי היהודים. בנוסף, חשוב לציין כי המוסלמים שחיו באלג'יריה לא נכללו בצו כרמיה.

(מצורפת תמונה של צו כרמיה)

נפוליאון השלישי היה בעל יחס אוהד לתושבי אלג'יריה וכוונתו של נפוליאון השלישי כלפיהם הייתה טובה.
על התמונה בכמה מילים :
על פי התמונה ניתן להסיק שתושבי אלג'יריה קיבלו את נפוליאון השלישי בשמחה רבה ובתהלוכה שערכו לכבודו בה הם מניפים את דגלי צרפת ואת סמלי בית המלוכה הצרפתי.

כך יצא שקהילות בצרפת שוויתרו מהר על האוטונומיה הקהילתית והראו נכונות להשתלב בחברה בצרפת, קיבלו מהר יותר אמנציפציה. 

לעומתם קהילות שסירבו – הדבר עיכב את מתן האמנציפציה אצלם. (אך גם הם בסוף קיבלו)
אולם במשך השנים, כשנפוליאון ראה שיש קהילות רבות של יהודים שמסרבים לוותר על האוטונומיה הקהילתית שלהם, הוא פרסם פקודה ב– 1808, שמגבילה את זכויותיהם של היהודים מחדש - הפקודה המחפירה.
הפקודה חייבה את היהודים לשרת בצבא והגבילה את אזורי מגוריהם והתעסוקה שלהם. הפקודה הייתה בתוקף ל – 10 שנים ומטרתה הייתה לייצר לחץ על היהודים להשתלב. 
כשנפוליאון כובש את אלג'יריה הוא מביא ליהודים אמנציפציה ובכך הם זוכים לשוויון זכויות מלא אל מול שכניהם המוסלמים, אך בזה לא תם השינוי במעמדם.

שר המשפטים של צרפת – אדולף כרמיה (שהיה יהודי) מוציא צו מיוחד שמורה על הענקת אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה – צו כרמיה. בכך אף עולה מעמדם של יהודי אלג'יריה על מעמדם של המוסלמים המקומיים.