כל מי שמכיר אותי יודע ויעיד, שאני שונא פוסטים כאלה. קשה לי להיפתח בצורה הזו מול כל כך הרבה זרים בפלטפורמה כל כך שטחית ועוד יותר קשה לי האובדן.

אבל הרצון לשתף ולהפיץ על סיפורו של אבי גובר על כך. זה הכבוד שמגיע לו.

אבא שלי, ליאון בר (בן מוחה)

בן 53 בנופלו.

אלוף-משנה בדימוס, הקדיש 26 משנותיו הטובות למערכת הביטחון בתפקידים קרביים עד הצמרת. הקריב 2 ברכיים שנקרעו, שמיעה שנפגעה, מוכר כנכה צה״ל. אין בכיר שלא שמע את שמו. אין אדם ששירת בצנחנים בתקופת רצועת הביטחון בלבנון שלא ידע.

אמיץ.

טוב לב.

ידי זהב.

אין אבות כאלה.

כמו כל עם ישראל התעוררנו בגדרה, שבת ב06:30 לקולות האזעקות והבומים. לתומינו חשבנו שזאת טעות, שזה חד פעמי, שהם שוב פעם מנסים אותנו ושאפשר לחזור לישון.

לאט לאט האזעקות חוזרות על עצמן

פותחים טלוויזיה ומקבלים דיווח על חדירת מחבלים.

״מה?״ אין מצב, אנחנו חושבים לעצמנו, זה פייק.

אבל לאט לאט אנחנו מבינים את המצב שנקלענו אליו.

כבר ב08:00, לפני צווי המילואים, לפני הדיווח על התקרית במסיבת נובה, תוך כדי היתקלויות בבארי ובשדרות- אבא שלי מיוזמתו האישית, עולה על מדים, על קסדה ונוסע בלי לחשוב ובלי למצמץ.

אבא שלי גיבור ישראל.

מ9 עד 16 לא הפסיק לפנות פצועים.

ברזילי. סורוקה. קפלן.

עשרות על עשרות פצועים.

כשמגיעים הדיווחים על המסיבה והצעירים, הוא לא מהסס, נוסע לשם ומתחיל לחפש פצועים ולחלץ. מעמיס עוד ועוד ועוד אנשים חסרי ישע, פעם לפטיש פעם לנתיבות, ככה הלוך ושוב.

זה אבא שלי.

כשהגיע אחר הצהריים הביתה ואמרנו לו כמה שדאגנו לו הוא לא הפסיק להגיד שזה היעוד שלו. זה מחייה אותו. הוא לא יכול לעמוד בצד כשהוא יודע שיש אנשים שצריכים עזרה.

אמר שלמחרת הוא נוסע שוב כי הוא מרגיש שיש עוד אנשים שזקוקים לעזרה שלנו.

אז באתי איתו.

אמרתי שאם לפחות הוא נוסע אוכל לשמור עליו.

אז נסענו. פצועים לא ראינו.

אבל כמה גופות. כמויות הזויות. שדה קרב.

ארגון טרור של ברברים, פסיכפותים, רוע טהור, אין דברים כאלה.

ואיפה הצבא? איפה המדינה?

איפה זק״א לפינויים?

הכבישים ריקים. יום שני ללחימה.

מפנים גופה לברזילי, של בחור מסכן שרק רצה לבלות במסיבה בסופש.

ומתחילים לנסות להבין מה לעשות עם כל השאר.

בסופו של דבר דיברנו עם זקא והצלחנו להעביר להם מיקומים של מעל 20 גופות כדי שיוכלו לזכות לקבורה ראויה ולכבוד המינימלי.

הצלחנו להגיע למיקום אחרון של אדם שמשפחתו דיברה איתנו, ואם לא אנחנו מי יודע מתי היו מוצאים אותו.

ואמרנו שנסתובב. היה כבר צבא. היה כבר זקא. עבודתנו הסתיימה.

כולם נוסעים באדישות, בלי איבטוח, אין דיווחי סכנה באזור, אנחנו בסדר.

הגענו לאנדרטת חץ שחור. באנו להסתובב לכיוון הבית, אבל ראינו רכב משטרתי ירוי. ירדנו לבדוק אם יש שם לפחות גופה שאפשר לקחת.

ומשם הסיוט הכי גדול שלי התחיל.

בום ענק.

רימון הלם.

קולות פצפצים.

הייתי בטוח אני בתרגיל.

אני הוזה, אין מצב.

״יורים עלינו״ אבא שלי צועק.

אנחנו רצים.

אני רואה את המחבל מאחורי אבא שלי. אני צורח.

אני נופל תוך כדי וממשיך לברוח, ואחסוך את מה ששמעתי מאחורי.

במזל היו 100 מטר ממני שלישיית אזרחים חמושים שהסתערו.

אני עם 2 כדורים ברגליים.

עוברת דקה, ועוד דקה.

כוחות לא באים. צבא לא בא.

לקחתי את הרכב שלהם והזעקתי עזרה, ומשם כבר את אבא שלי לא ראיתי.

אבא שלי גיבור ישראל. מלח הארץ.

מלא בטוב. רק רוצה לעזור.

אני עדיין מסרב להאמין למציאות, לא מעכל.

בבקשה, מדינת ישראל, מערכת הביטחון, צה״ל.

יאללה. להתאפס. לא עוצרים עד שחמאס נופלים ושכל הרצועה מתחת לאדמה.

מי שהציל אותנו מהתופת במסיבת הטבח אחרי שעות שהיינו בבריחה מברברים רוצחים שרק רוצים להרוג יורים עם נשק חם ומטולי רימונים פצצות rpg שכמעט ולא השאירו סיכוי לאף אחד מאיתנו לצאת בחיים היה אזרח פרטי בשם לאון בר איש אמיץ לב עם לב ענק ראש מחושב לב ענק שדאג שמעיד נודיע למשפחות ורוגע ושלווה של מלאך! בלי נשק בלי גיבוי בלי הגנה עם הרכב הפרטי שלו שהיה מלא דם בכל מקום מפצועים שהוא חילץ כבר לפני כן תוך כדי הבריחה היתקלויות בחיות רעות צמאי דם חמושים כמו הצבא הטוב בעולם היה לאון בר אני יומיים מחייג אליו לומר תודה אך אין מענה התבשרתי עכשיו שהוא נהרג תוך כדי החילוצים בשמי ובשם הניצולים בשם כל אזרחי ישראל בשם אנשים וילדים תמימים שרק רצו לרקוד ולהנות מהחג בשם קהילת אוהבי המוסיקה והטראנס בארץ ובעולם אנחנו אומרים תודה ומשתתפים בצער המשפחה לאון הותיר אחריו אישה וילדים היום בשעה 14:00 תיערך הלוויה בבית העלמין בגדרה חברים יקרים בואו לומר לו תודה לפני שהוא הולך מהעולם

נהרגת על קידוש ה׳

כולנו חייבים לך את החיים שלנו

תנוח שם למעלה עכשיו שמרת והגנת על כל העם שלנו מספיק במשך חייך

תשמור עלינו איש יקר

עכשיו הצלחתי להבין מהילדה שלי שליאון הוא זה שהציל אותה מהתופת במסיבה שהיא פצועה…

לצערי לאחותה התאומה לא היה מזל והיא מהנרצחות מהמסיבה

כרגע אנחנו יושבים שבעה.

אני אשמח ושני מאוד רוצה וכמובן

אם תרצי שניפגש אחרי הכל

ליאור

שלא תדעי עוד צער💔

*

בדרך לבית הכנסת הם הבינו שהפעם זה אחרת. אמתי שינה תוכניות והחליט להישאר בבית הכנסת הקרוב. יוסי שרצה שצופיה אשתו לא תדאג קפץ הבייתה לומר לה "גם אמיתי איתי". הוא לא הספיק לצעוד כמה צעדים עד שנתקל במחבלים ונורה. הוא נכנס הבייתה, פצוע, מדמם, כואב: "ירו בי הוא צעק". אבל חוץ מאשתו והילדים והמחבלים בחוץ אין אף אחד שיעזור.

*

בינתיים המחבלים מתקרבים לבית הכנסת, שם נוכחים מתפללים רבים, ביניהם ילדים וטף. מתוך בית הכנסת, אמתי, הבן של יוסי, לוחם בגבעתי שרק סיים טירונות, ולצידו מ"פ בהנדסה חמוש באקדח מנהלים קרב עם המחבלים עד שהמחבלים עוזבים את המקום. בית כנסת שלם ניצל בזכותם.

*

שוב בבית. יוסי מדמם וזקוק לעזרה אך אין מי שיעזור. עד שכעבור מספר שעות מגיע גיבור ישראל אל"מ במיל' ליאון בר (בן מוחה) הי"ד שתפס יוזמה, קסדה. יוסי מושכב על דלת הזזה שמפורקת מארון בבית, מונח על מושבים מקופלים בתוך רכב ומועבר לניתוח בסורוקה, ב"ה יוסי עוד יוצא מזה.

*

אל"מ ליאון בר ממשיך על דעת עצמו לחלץ פצועים. למחרת בעודו עם בנו במשימת חילוץ הוא נופל בקרב. יהי זכרו ברוך.

*

בתמונה יוסי מברך את אמיתי לפני גיוסו לצה"ל. אל"מ ליאון בר ( בר מוחא) יהי זכרו ברוך.

בקשר לאבא שלך, ליאון

אני יודעת שאולי כרגע כלום לא ינחם

אבל חשוב לי להגיד לך שאני כאן בזכותו

אבא שלך הציל אותי ועוד שני חברים מהתופת במסיבה

נכנס לשטח אש, בזמן שאף גורם אחר לא הסכים או יכל

ולקח אותנו באוטו תוך כדי שהירי לא מפסיק.

חשוב לי לספר לך

שהוא ועוד בחור שהיה איתו הגיעו ככ קרוב למחבלים

רק בשביל להציל כמה שיותר נפשות

ישבנו שם 6 שעות מחכים למשהו מישהו נס שיציל אותנו

ואבא שלך המלאך הוא זה שהגיע

העלה 16 אנשים לאוטו, פצועים, מפוחדים, חרדים

ולא עניין אותו כלום

רק להציל כמה שיותר

אבא שלך הגיבור שלי ולנצח הוא יהיה האדם שבזכותו אני עומדת כאן,

הגיבור של החברים ושל המשפחות שלנו

ושל עוד ככ הרבה אנשים.

אני משתתפת בצערך מכל הלב וכואב לי באמת כואב לי שמלאך כזה הלך, העולם זקוק לעוד ממנו

והדבר היחידי שאני אולי יכולה להגיד זה שתנסו עם כמה שאפשר להיות חזקים

שכל עם ישראל מאחוריכם

ואין באמת מילים שיוכלו לנחם ולהוקיר לכם תודה.

תודה באמת תודה לכם תודה לו תודה לך לנצח אהייה אסירת תודה

אבא שלך היה ועדיין גיבור אני אמשיך להגיד את זה.

שהמצב ירגע אני ומשפחתי רוצים להגיע אליכם אם זה יתאפשר, להיות ולחבק וכמובן להודות גם פנים מול פנים על מה שעשיתם.

שנדע ימים טובים יותר, וכל דבר שתצטרכו אני ומשפחתי כאן לדאוג להכל, אני לא אומרת סתם, להכל. זה החובה שלנו❤️🙏🏾

תודה לך, תודה לו ותודה לכל המשפחה שלך.

אני ועוד שתי חברים שלי הסתתרנו במשך 6 שעות בשיחים.

6 שעות של חוסר וודאות וחוסר יכולת לעשות כלום.

בשעות הראשונות שלחנו מיקום למשפחות שלנו והם העבירו את זה הלאה והלאה ומפה רק התפללנו. לא הפסקנו להתפלל

לרגע וכבר לא האמנו שנצא משם בחיים. לא האמנו שנצליח לצאת מתוך השדה קרב הזה, יריות ללא הפסקה, פיצוצים, טילים הכל מהכל בלי דקה אחת של מנוחה.

משום מקום אבא שלך הגיע וצעק את השמות שלנו. לקח לנו כמה שניות לעכל שזה אמיתי. רצנו אליו לרכב ופשוט לא האמנו שהוא הציל אותנו, לא האמנו שבן אדם נכנס לתוך השטח אש, לא משטרה לא צבא לא כלום.

היינו ההצלה הראשונה שלו, בחיים אף אחד מאיתנו לא ישכח

את השם ליאון בר. בזכותו אנחנו בחיים.

אנחנן רק מחכים לבוא ולהודות לכם, לספר לכם מקרוב את הסיפור שלנו ועד שזה יקרה אני שולחת לך ולכל המשפחה חיבוק ענק❤️ חיבוק של תודה.

מהרגע ששמעתי שהוא לא איתנו יותר נשבר לי הלב, זה הרגע ששבר אותי יותר מהכל. הוא לא יוצא לי מהראש ולעולם גם לא יצא. אנחנו ניסינו לאתר אותו מאז אותו יום, לא ידענו מה השם לא ידענו כלום רק זכרנו את הפנים שלו. ראינו ביום רביעי כתבה עליו בחדשות ורק אז גילינו את הבשורה הקשה הזאת ומאותו רגע החיים לא יחזרו להיות אותו דבר, אבל כל רגע שאני בחיים אני יודעת שזה בזכותו ובשבילו❤️

אני מאוד מקווה שזה יגיע למשפחה שלו.

הייתי גם בלוויה שלו דיברתי עם ההורים שלו וסיפרתי להם כמה הבן שלהם היה מלאך.

נשרף לי הלב ברמות הכי קשות שלקחו אותו זה לא הגיע לו

תיאור קשה....

לבחירתכם...

שבת בבוקר

מקבלת טלפון מהוואספ

אני בכריתים בקושי יש קליטה

אמא תעני אני במסיבה פה בדרום ויש מעלינו טילים

אני מסתכלת, לא באמת מעכלת

רואה עוד כמה שיחות ווידאו שלא נענו..,

מנסה לחזור אליה

אביה

מה קורה?

יש פה מלא פצועים

והרבה מחבלים

שתיקה ארוכה

היא לא עונה

כותבת לה

האם יש חיילים ששומרים עליכם?

לא

חוטפים אנשים ושוגי פה פצועה לידי...

שתיקה ארוכה

ובזמן הזה בדיעבד הן רצו למכולה אבל היה להן צפוף מידי ויצאו משם רגע לפני שריססו את המכולה ולאחר מכן המחבלים עשו וידוי הריגה

הלכו לאמבולנס שהיה מפוצץ באנשים והחליטו לשבת בחוץ

ואז האמבולנס רוסס ביריות

אביה אמרה לשוגי

בואי נסתתר מתחת לאמבולנס

ושמו מחצלת מעל ראשן כדי שלא יראו אותן

הן מסתתרות מתחת

היא טועמת שאלו היו מפקדי חמאס שנכנסו ועשו שוב וידוי הריגה לכולם

לא עובר רגע ויורים rpg

לסיים את המלאכה

וממשיכים הלאה

האמבולנ עולה באש ומתחמם

הן שוכבות מתחתיו שוגי פצועה עם חוסם עורקים שאביה שמה לה

הגלגלים נמסים ואוטוטו האמבולנס משתתח עליהם

הן מגלות תושיה וזוחלות לאוהל ליד לחפש מסתור

שוכבות שם במשך כ4 פלוס שעות

את המיקום שלהן כבר שלחו ב10 בבוקר לא שזה עזר... אף אחד. לא הגיע אליהן ושומעו

רק ערבית מלא ערבית

ואז שתיקה רועמת

הן מסתתרות פוחדות לצאת

לא יודעות מה מחכה להן בחוץ

שוגי ממשיכה לאבד דם

באיזשהו שלב הבטריה נגמרת

אי אםשר ליצור איתה קשר

בזמן הזה הן מסתתרות באוהל....

ואז הגיעו עזתים אם גרזנים ופטישים

לבזוז את הגופות

ומגלים אותן

לקחו להן את הפלאפונים

ואביה שידעה קצת ערבית פנתה אל אחד מהם ואמרה לו

תסתכל לי בעיניים

יש לך עינים טובות למרות שעיניו היו מלאות בשנאה ומוות

עזוב אותנו בשקט

תראה אנחנו גמורות

ואז אחד פונה אל שוגי ואומר לה

יש לך פה רכב

כן היא עונה לו

בואי איתי לרכב

אבל תראה אותי אני עם רגל שבורה וכולי מדממת

אביה אמרה בוא אני אראה לך איפה הרכב

היא הולכת איתו

וקולטת שממולה ישנם חיילים ישראלים

ישר היא מרימה ידיים שיזהו אותה

הם קולטים את הסיטואציה ויורים על העזתים

אביה רצה עליהם ואומרת תצילו את שוגי היא פצועה בתוך האוהל אין להם נשקים רק פטישים וגרזנים

כמובן שנגשו אליה

ואביה

מגיעה לחדר מצב רואה מלא פצועים

ישר מתקתקת חוסמי עורקים עוברת מאחד לשני

בודקת מה המצב

חוזרת למכולה לראות אם נשאר משהו בחיים

ומוצאת פצועה אחת שנשארה בחיים קבורה בין הגופות

ואז מגיע אזרח מן השורה לאון בר ז״ל שנהרג ביום א ולקח יוזמה לעזור

לובש מדי צהל ולוקח פצועים בטנדר שלו בסבבים לבתי החולים ללא נשק ככה נכנס לשטחים ביוזמתו ומציל אנשים

באחד הנגלות אסף את אביה שוגי ועוד 3פצועים נוספים

הדרך מהעוטף מלאה במחבלים

הם ללא נשק

עצרו רגע ליד אחד מהטנדרים הלבנים למצוא כלי נשק ואז הם חוטפים צרור יריות

ומחליטים לוותר על זה

לאון המדהים ז״ל נוסע בשיא המהירות מנסה לא לדרוס גופות ששרועות לאורך הכביש

עשרות אם לא מאות של גופות ורכבים שרופים

ומפנה אותם לבת חולים

השכיל לעשות ונסע עד קפלן ברחובות

כי ברזילאי היה מפוצץ

וכך הוא עשה מספר סבבים

ובעצם הציל עשרות פצועים

עד שחטף כדור ונהרג..

אז אביה עכשיו בבית

בפוסט טראומה

אני כרגע גם בבית לצידה

שוגי מחלימה מהפצעים הפיסיים

אבל כרגע נשאר לאחות את הפצעים הנפשיים

תודה רבה לאון בר היקר

ז״ל על שליחותו המבורכת הזו

לא הספקנו להודות לו באופן אישי שהציל פצועים רבים

ואביה המהממת שלי בעלת עוז ותושיה שעוד לא נראתה

עדות חייה

ישנם פרטים מסוימים שעדיין לא נכתבו פה....

מתחת לאמבולנס הזה הם שכבו

(איילת עובד)

מדינת ישראל הפסידה איש יקר.

אני הייתי מבין האנשים שליאון חילץ. שעות ארוכות בשיחים ונקודת אור אחת בשם ליאון בר. ליאון חילץ אותנו עם האוטו שלו משדה הקרב. היינו בערך 13 אנשים, 1 מקדימה, 7 מאחורה ועוד 5 בתא מטען. לאורך כל הנסיעה כשאנחנו עוד בפאניקה ובטראומה הוא לא הפסיק להצחיק אותנו, לדבר ולחייך. לא יכולנו שלא לחייך איתו. הוא בא על מדים וסיפר לנו שיצא מהבית מיוזמתו. בלי צו 8.

אחרי כמה דקות של נסיעה הגענו למחסום משטרתי והדבר הראשון שליאון עשה ברגע שהוא הוריד אותנו, זה פרסה. חזר אחורה להציל עוד נעדרים מהמסיבה. עשינו איתו ביחד סרטון ובו כולנו מחייכים ומודים לו. הוא אמר שהוא ישלח את הסרטון לאשתו בשביל שהיא תראה שיש תמורה לסיכון שלו והיציאה מהבית.

ליאון היקר, יש תמורה. הצלת את חייהם של עשרות אנשים, ומשפחות שלמות לא בוכות על הקברים שלנו בזכותך.

עד יום מותי אני אזכור שאני פה בזכותך!

ת.נ.צ.ב.ה

הייתי בנובה בדיוק שנה לפני ובמשך כל השנה שאחרי מאוד ניסיתי להגיע שוב למסיבה אבל לא הצלחתי כי בעקבות הרבה שקרה בחיי האישיים. הגעתי למסיבה הזאת הכי נרגשת ושמחה , מוכנה נפשית ופיזית להתפרק ,לפרוק, לפזר ולקבל אהבה מהעולם אבל בסוף מה שקרה בקצרה זה זה :

התחבאתי ב״שיח״ שבוואדי מתחת לציר 232 במשך שעות בנפרד מכל החברים שלי ועם אנשים שהכרתי ממש באותו רגע. לאחר כשש שעות בלתי פוסקות של שריקות כדורים באוזניים , עשן שחור , צרחות בערבית וכל בום אפשרי שאתם רק יכולים לדמיין לעצמכם ובקיצור חוסר אונים משווע , אחרי שכבר נפלה לי ההבנה שבלי נס אני לא חוזרת הביתה ואז בסביבות 11:30 שמענו את הקול של לאון. לאון יצא מהרכב שלו וצעק לאנשים שהגיע חילוץ. החבר ״שיח״ שלי מסתכל עלי אני ועליו הרגשנו שזה אמיתי שזה נכון ויצאנו בריצה מהשיח עלינו לציר 232 עצמו ופשוט נכנסנו לרכב. לאון הכניס אותו ועוד 10 גברים מבועתים ומפוחדים לרכב ותוך כדי הנסיעת בריחה מהסרטים, הוא מוצא זמן לענות לאישתו בווצאפ ולצלם לה סרטון סלפי שלנו ושלו שהוא אומר בו ״תראי עכשיו תביני ולא תכעסי עלי תראי מה אני עושה״. לאון הבריח אותנו לצומת פינוי גופות ופצועים בנתיבות ומשם אבא שלי המלך לקח את הפיקוד. בלי לאון אני לא הייתי פה. הוא המלאך השומר שלי ושל עוד עשרות אנשים. היה לי חשוב לעזור ללאון להראות לאישתו ומשפחתו המדהימה את פרי המעשים שלו אז קניתי דמות מברזל של מלאך והגעתי עם זה ועם אמא שלי לשבעה בבית המשפחה כדי לתת חיבוק ולהמחיש את ההשלכות של הפעולות של לאון. אני אסירת תודה לנצח נצחים על המלאך לאון בר שבזכותו אני פה , חיה , נושמת וכותבת את הדברים האלה.

תודה תודה תודה לעד למלאך השומר לאון בר ולמשפחה שלו

פשוט תודה ❤️

אבל כל מה שנרשום ונגיד ום דבר לא ישתווה לזה שבזמן שכולנו נידמדנו למסכים בדאגה האיש הזה קם ויצא לתופת יום אחד לבד ויום שני יחד עם הבן שלו ,מעשה של גבורה ואהבת אדם מהמעלה הראשונה.

וזה מה שעושה את העצב והאבדן הזה לגדול כל כך

הפעם האחרונה שפגשתי אותו

הייתה בבה"ד 1.

ויצא לנו לשבת פעמים לשיחה עמוקה.

אני הייתי אז מעט מבולבל לגביי העתיד שבקשתי לעצמי.

ויצא לנו לשבת ולדבר ולהניח התלבטויות על השולחן.

הוא היה איש שיחה צנוע וישיר.

אדם שהנה עברו להם 30 שנה וקצת.

והוא מעלה זיכרון מיוחד במי שנגע בו.

שנדע בשורות טובות.

ונתפלל שהארץ היקרה הזאת תדע שקט.

והאמת לפני שנבקש שלום עם אויבינו.

שנדע להשכין שלום בתוכנו.

לצערנו אנחנו האויב הכי גדול של עצמנו של העם הזה.

סופש שקט🙏

אכן לאון היה אדם מאוד מאוד מיוחד.

אני אישית עבדתי איתו 4 שנים בלול.

והכרתי אותו מצויין.

תמיד הפגין אחריות.

הוא החליף את באגה כל פעם שיצא לחופשה.

וניהל את ענף הלול גם מול בוגרים משכבות מעלינו.

שזה היה די תקדימי .

ידע להיות מנהל וגם חבר לעבודה.

ידע להביט ולחלק הוראות ומנגד לחייך ולצחוק.

דמות של אחד בדורו

אני במקרה או לא בקשר עם קצין מקביל שלו בצנחנים שראה אותי בלוויה ולא הבין מה אני עושה שם ( הוא מתפלל איתי בבית הכנסת) יש לו סיפורים שאני בוכה וצוחק ומבין במי מדובר כל פעם שהוא מדבר עליו אני רוצה לשתף אותכם שבקריית גת עדיין לא נרגעו מנפילתו וכל מקום שאתה פוגש ותיקים(בגילנו ) זה השיח

כתבו חז"ל

אשרי אדם שבלכתו השאיר בארץ רוחו

זה הכי נכון לגביו

תהי נשמתו עדן