מהצומת מתחברים לסימון האדום, הולכים כ-500 מטר ומתחברים לתוואי נחל יעלים בהליכה במקביל לכביש 31 במגמת ירידה קלה.

לאחר ההתחברות עם הנחל, הולכים במגמת ירידה בתוואי הנחל כ-3.5 קילומטרים ומגיעים לפנייה ימינה של השביל, עדיין בסימון אדום, ולעלייה קלה עד בינונית. בדרך עוברים במאגורות יעלים.

​מאגורות יעלים הן למעשה בריכה גדולה לאיסוף מי הגשמים, החפורה בקרקע נקראת על שם נחל יעלים.

לאחר כ-240 מטר של עלייה, מגיעים להתחלת ירידה קלה ולאחר כ-680 מטר בירידה הקלה מגיעים לכביש 31 ולפיצול שבילים: אדום וירוק. בפיצול פונים ימינה ומתחילים בעלייה בינונית בסימון הירוק, כ-450 מטר ומגיעים למצד רוגם זוהר.

​רוגם זהר הוא מצודה מהתקופה הרומית אשר הוקמה בכדי להגן על דרך עתיקה בין עזה לכרך.

מהמצד ממשיכים במגמת עלייה בינונית, בסימון הירוק ולאחר כ-500 מטר נוספים מגיעים לראש זוהר, לאנדרטה ולתצפית מדהימה לכיוון מזרח על כל אזור ים המלח, מדבר יהודה והרי אדום בירדן.

מהתצפית יורדים בסימון הירוק כ-180 מטר ומגיעים לפיצול שבילים בדרך כורכר: ירוק וכחול. בפיצול פונים ימינה, עולים על הסימון הכחול והולכים במגמת עלייה כ-1.1 קילומטרים, עד שמגיעים לפיצול שבילים: כחול ושחור.

בפיצול, ממשיכים בסימון הכחול בהליכה ישר על תוואי דרך הכורכר ולאחר כ-2 קילומטרים, כשבדרך חולפים על פני הפזורה הבדואית “קבועה” משמאל, מגיעים להר קינה ולפיצול שבילים: כחול וירוק.

ה​פזורה הבדואית קבועה היא יישוב בדואי אשר באזורו מתגוררים מעל לכ-1300 איש נכון לשנת 2012 על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון. 

בפיצול פונים שמאלה, עולים על הסימון הירוק והולכים כ-1.1 קילומטרים, עד שמגיעים לפיצול שבילים: ירוק ושחור.

בפיצול פונים ימינה, עולים על הסימון השחור ולאחר כ-490 מטר בסימון השחור מגיעים לפיצול שבילים: שחור ואדום. בפיצול פונים שמאלה, ממשיכים בסימון השחור ומתחילים בירידה אל נחל כנפן.

לאחר הירידה הבינונית לתוך נחל כנפן שאורכת כ-580 מטר מהפיצול, מתחילים בהליכה בתוך נחל כנפן במגמת ירידה קלה בסימון השחור.

לאחר כ-6.7 קילומטרים, כשבדרך עוברים מספר קניונים קטנים אשר נוצרו בנחל, מגיעים לפיצול נחלים: כנפן קינה וכמריר ולפיצול שבילים: שחור וכחול.

בפיצול פונים שמאלה, עולים על הסימון הכחול, שמוביל אל תוך נחל כמריר, הולכים כ-950 מטר ומגיעים לפיצול נחלים נוסף: כמריר וחימר. בפיצול הנחלים נכנסים לתוך הליכה בנחל חימר בסימון כחול.

הולכים בתוך נחל חימר כ-1.4 קילומטרים, עדיין בסימון הכחול, ומגיעים לעץ שיטה גדול ולפיצול נחלים: חימר ודימונה.

מפיצול הנחלים ממשיכים בהליכה בתוך נחל חימר עוד כ-1.5 קילומטרים ולבסוף מגיעים לפיצול שבילים: כחול וירוק.

בפיצול פונים ימינה ועולים על הסימון הירוק בדרך 4x4. לאחר העלייה על הסימון הירוק הולכים כ-1.5 קילומטרים בדרך אפר רחבה המתאימה לרכב ומגיעים לכביש 258.

את הכביש חוצים בזהירות ומיד לאחר חציית הכביש משמאל נמצא חניון הלילה באר אפעה וסיום היום. 

ביום השני
[29]
מתחילים את היום בחניון הלילה באר אפעה.

מתחברים לכביש האספלט המשובש בצמוד לחניון בסימון הירוק,על כביש האספלט הולכים כ-260 מ' לכיוון מזרח ומגיעים לפיצול שבילים מימין בסימון ירוק וסימון שביל ישראל בלבד בפיצול פונים ימינה ועולים על סימון שביל ישראל בלבד ויורדים מתוואי כביש האספלט,לאחר הפניה ימינה הולכים במגמת עלייה קלה עד בינונית בסימון שביל ישראל ולאחר כ-1.1 ק"מ מגיעים לאוכף ולהתחלת ירידה קלה לכיוון נחל גמלים על דרך 4*4,מאוכף יורדים כ-440 מ' חוצים את נחל גמלים ומיד עולים עלייה קלה כ-230 מ' ומגיעים לפיצול שבילים בסימון שביל ישראל וסימון ירוק בפיצול פונים ימינה ועולים על שביל כורכר בסימון הירוק,כך בשביל הכורכר בסימון הירוק ממשיכים כ-2.7 ק"מ במגמת ירידה קלה ומגיעים לפיצול שבילים בסימון ירוק ואדום בפיצול פונים ימינה ועולים על הסימון האדום בדרך 4*4,מהעלייה על הסימון האדום הולכים כ-1.1 ק"מ במגמת עלייה קלה עד בינונית ומגיעים לתצפית על נחל עמיעז,מהתצפית יורדים בירידה קלה כ-740 מ' ומגיעים לחציית נחל עמיעז לאחר חציית הנחל ממשיכים בסימון האדום במגמת עלייה קלה עד בינונית כ-1.2 ק"מ,לאחר העלייה ממשיכים בדרך לרכבי 4*4 בסימון אדום ולאחר כ-2.8 ק"מ מגיעים לפיצול שבילים בסימון אדום ושחור בפיצול פונים ימינה ועולים על הסימון השחור,מהעליה על הסימון השחור הולכים כ-380 מ' בכיוון מערב כאשר מלפנים מפעלי מישור רותם ומגיעים לפיצול שבילים בסימון שחור ושביל לא מסומן בפיצול פונים שמאלה וממשיכים ללכת בסימון השחור עוד כ-3.3 ק"מ בתוך בקעת צבאים ומגיעים לפיצול שבילים בסימון שחור וירוק בפיצול ממשיכים ישר בסימון השחור כאשר הסימון הירוק לוקח לתצפית מראש הר צבאים,לאחר מעבר הפיצול ממשיכים עוד כ-910 מ' ומגיעים לפיצול שבילים בסימון שחור כחול בפיצול ממשיכים ישר בסימון הכחול ומיד אחרי הפיצול מגיעים למסוע צפע,מהמסוע ממשיכים ללכת ישר בשביל 4*4  בסימון הכחול ולאחר כ-1.2 ק"מ נוספים מגיעים לפנייה שמאלה ולכביש אספלט מהפנייה שמאלה ממשיכים עוד כ-480 מ' בסימון הכחול ומגיעים לפיצול שבילים על צומת קטנה בכביש האספלט בסימון כחול ושביל ישראל בלבד בפיצול ממשיכים בפנייה שמאלה ועולים על סימון שביל ישראל בלבד ולאחר כ-330 מ' נוספים בהליכה בצמוד לכביש האספלט מגיעים לחניון הלילה מצד תמר ולמצדה עצמה ולסיום היום.

ביום השלישי
[30]
מתחילים את היום בחניון הלילה מצד תמר.

מתחברים לסימון שביל ישראל העובר ליד המצודה ועולה לכיוון כביש 25.

בהגעה לכביש חוצים אותו בזהירות רבה ומתחברים לסימון כחול, במגמת עלייה קלה שאורכת כ-400 מ' ומגיעים לתצפית על מצד תמר וכביש 25.

מצד תמר נבנה בתקופה הרומית, מיקומו על הדרך העולה מדרום ים המלח, מעלה תמר, ציר "הלימס" המרכזי והחשוב באותן השנים. נכון להיום שרידי המצודה נשמרו בצורה טובה.

מסוף העלייה ממשיכים בסימון הכחול במגמת ירידה לכיוון נחל צפית ולאחר כ-2.2 קילומטרים מגיעים לנחל צפית ולפיצול שבילים: כחול ושחור. בפיצול ממשיכים ישר בעלייה בסימון הכחול.

למעוניינים ללכת לעין צפית, בפיצול השבילים יפנו ימינה וילכו עם הסימון השחור כ-300 מ'.

עין צפית הוא מעיין ששוכן כ-300 מטר בסטייה משביל ישראל ונובע אל תוך בריכה גדולה לאורך כל השנה. איכות המים משתנה בהתאם לעונה: בעונת השיטפונות המים בבריכה נקיים, אך לרוב המים ירוקים ואינם נעימים לרחצה.

לאחר הפיצול ממשיכים ישר בסימון הכחול במגמת עלייה בינונית ואחרי כ-3.2 קילומטרים במגמת עלייה בינונית בסימון הכחול מגיעים לפיצול שבילים: כחול וירוק ולתצפית מראש מעלה חצרה על המכתש הקטן.

המכתש הקטן הוא המכתש השלישי בגודלו בעולם: אורכו כ-8 קילומטרים, רוחבו כ-6 קילומטרים ועומקו כ-400 מטר. המכתש נקרא גם מכתש חצרה, על שם נחל חצרה המנקז אותו אל נחל צין ולדרום ים המלח. שם נוסף שקיבל המכתש הוא שער השטן, בגלל צורתו המיוחדת, כפי שהיא נראית מתצפיות על המכתש. במקום ניתן למצוא חולות בשלל צבעים, ומתבצעים בו כמה קידוחים של חברת מקורות. שתי דרכים עיקריות יורדות ועולות מהמכתש: מעלה עלי ומעלה חצרה, ששימש בעבר הקדום כדרך בין נחל צין למצד תמר.

העדויות הארכאולוגיות למוצאו הנבטי של בניין המצודה הן הכלים נבטיים הלא מצוירים, שנמצאו בשכבות התחתונות, ורובדי האשפה והאפר שנערמו מחוץ לחומה הדרומית-מזרחית, ושמפלסיהם כוללים כמויות גדולות של שברי חרסים נבטים מצוירים: שכבות חול חוצצות ביניהם לבין המפלסים העליונים, בהם לא נמצאו כלים נבטיים מצוירים. החוקרים מפרשים את היעלמות הקרמיקה הנבטית כתוצאה של הכיבוש הרומאי, בעוד שהקרמיקה הבלתי מצוירת הוסיפה לשמש את חיל-המצב החדש. המשכיות זאת מרמזת על המשך שירותם של הנבטים במעוזים בנגב. המצודה שופצה ושוקמה בשליש האחרון של המאה השלישית לספירה על ידי הרומאים, כך ניתן להסביר את הצטברותן של שכבות האשפה התחתונה שמחוץ לחומה הדרום מזרחית. תמרה הייתה חוליה בלימס הרומאי המאוחר והביזנטי. מבניה הפנימיים נבנו לפחות פעם אחת מחדש מן היסוד, כנראה בעקבות רעשי האדמה שפקדו את האזור מדי פעם.

המכתש הקטן נמצא ברכס חצרה ומכאן נקרא גם מכתש חצרה זהו המכתש המזרחי בסדרת המכתשים שנוצרו בקמרי הר הנגב ובצפון סיני, בהם מכתש רמון, המכתש הגדול ומכתשי עריף.
צורתו של המכתש כמעט מעוגלת. אורכו המרבי מגיע לכ-8 ק"מ, רוחבו לכ-6 ק"מ ועומקו לכ-400 מטרים. שני שבילים עיקריים יורדים אל המכתש: הראשון הוא "מעלה עלי" בפינתו הדרום-מערבית של המכתש, המגיע ממעלה עקרבים השני הוא "מעלה חצרה" המהווה חלק משביל קדום שעלה מנחל צין למצד תמר, ויורד בצידו הצפון-מזרחי של המכתש.

נחל חצרה הוא הנחל המנקז את המכתש הקטן לעבר נחל צין והערבה. הנחל עובר דרך פתח בקירו הדרום מזרחי של המכתש (המכונה שער אשמדאי או שער השטן), המהווה חלק מרכס חצרה. המכתש הקטן ידוע באבן החול הצבעונית שבו. צבעה של אבן החול משתנה בין לבן, אפור, חום, צהוב, אדום, סגול ולבן. צבעי האבן נובעים מכמויות זעירות של תחמוצות ברזל.

הקמת ערד

ב-23 בינואר 1921 ניתן אישור מהשלטון המנדטורי לחיילים משוחררים מהגדודים העבריים להקים במקום יישוב. תשעה גברים ושתי נשים הגיעו לאתר, והחלו בבניית יישוב וחיפוש מים. לאחר ארבעה חודשים נכשלה היוזמה - מים לא נמצאו במקום, וההתיישבות ננטשה.

בראשית שנות השישים הוחל בתכנון חבל ערד, לראש צוות ההקמה התמנה ב-1960 לובה אליאב שהתחיל בארגון הצוות. האדריכל אלכסנדר שר התמנה למהנדס ראשי, ואילנה ברנזון אלרוד התמנתה לראש צוות תכנון ערים לאחר שחזרה מברזיל כחברה בצוות תכנון העיר ברזיליה, בניהולם של לוסיו קוסטה ואוסקר נימאייר.

התכנון החל ב- 1960 בקריה בתל אביב עם החיפוש אחר האתר המתאים להקמת העיר במרחב ממזרח לבאר שבע על גבול המורדות לים המלח. ב-1961 עזב לובה אליאב ותחתיו  מונה יצחק פונדק. ב-1962 עם עזיבת אלכסנדר שר ואילנה אלרוד מונה יונה פיטלסון לראש צוות התכנון.  צוות התכנון המשיך בעבודה ולימים עזבו אחדים ונוספו חדשים  עד להקמת מחלקת ההנדסה  במועצה ערד.

המחנה הקדמי

לאחר איתור השטח לעיר ערד, החליט לובה אליאב כי תכנון העיר יעשה באתר עצמו והצוות יגור במחנה קדמי על מנת לחוש ולהבין את תנאי האזור ואקלימו, ויהיה תקיעת יתד ראשונה  במקום. המחנה תוכנן ב-1961 על ידי אדריכל אלכסנדר שר ואדריכלית אילנה  ברנזון אלרוד. הצוות עבר למקום ב-1961.

המחנה כלל בנין אדמיניסטרציה מרכזי עם קומה ראשונה בנויה אבן כמקום מקלט בשעת הצורך. חדר אוכל, משרדים וחדרי המגורים נבנו משאריות צריפים ששופצו והותאמו.

עם המעבר למחנה הקדמי, הורחב הצוות שכלל אדריכלים ומהנדסים, אנשי אדמיניסטרציה ופונקציות נוספות ובהם היה אברהם בייגה שוחט, לימים ראש המועצה המקומית של ערד (ומאוחר יותר היה שר האוצר).

המחנה הקדמי הפך לעיריית ערד ומקום למוסדות צבור נוספים שאיכלסו את כל המבנים.

בשנת 1962 הגיעו לערד המתיישבים הראשונים, שבאו ברובם למקום על פי הוראת מדינת ישראל. מועד תחילת ההתיישבות במקום נקבע (לאחר דחיה) ליום 11 בנובמבר 1962, אולם משפחה ראשונה הגיעה ליישוב כבר בחודש אוקטובר.

כוונת הממשלה הייתה להקים במקום יישוב שתושביו יעבדו בקידוחי גז טבעי ונפט, מפעלים ותיירות מרפא באזור ים המלח, עין בוקק ומישור רותם. העיירה קמה עם תכנון אדריכלי דקדקני שנמשך כחצי שנה וועדת קבלה שאישרה מכירת דירות רק לבעלי מקצוע שהוגדרו כמתאימים. לאחר שנים, כשהתפתח במקום שוק דירות יד שנייה, נעלמה יכולת השפעתה של הוועדה, והיא בוטלה. מיקומה של ערד נקבע במטרה לאכלס את השטח הריק בצפון-מזרח הנגב. הכוונה הייתה שתשמש מרכז לחבל התיישבותי חדש, הוא חבל ערד (ראה עיירת פיתוח). עם זאת לא נלקחה בחשבון העובדה כי העיר יושבת על מרבץ פוספטים גדול (כנראה מהגדולים בארץ), דבר שגורם לדליפת גז רדון בקומת הקרקע ובמרתפים בבתי העיר.