אני אוהב לעסוק בתחומים מגוונים – אני מתאמן בג׳ודו ובקונג פו, השתתפתי בהרבה תחרויות, וברובן ניצחתי. אני גם מנגן בגיטרה, וזה עוזר לי לבטא את עצמי ולהירגע.

אני חבר בנבחרת FLL של בית הספר – זכינו בתחרות האזורית והגענו למקום ה-20 בתחרות הארצית מתוך 100 קבוצות.

אני ילד רציני, סקרן, משקיען, עם חוש הומור. אני שואף גבוה, וחולם להתקבל בעתיד ליחידת 8200.

איך אתה? מי החברים שלך? במה אתה עוסק? בגיל 13 רציתה להתקבל ליחידה 8200. האם התקבלתה? האם עשיתה את מבחני בגרות: מטמתיקה, פיזיקה, אנגלית ב5 יחידות?

מקווה שכל מה שרשמתי זה אמיתי, בהצלחה לך!

איוון 10 שנים לפני.

היא בחיים וגרה בסוורודונצק, שטח כבוש בשליטת רוסיה.

פעם אחרונה ראיתי אותה ב 2021.

היא הייתה במלחמת עולם השניה, היא לא אהבה לדבר על זה, אבל קצת ספרה על נצים שהרגו אנשים ברחוב, ונצים אחרים שהביאו לילדים סוכר.

אני מאוד רוצה לראות אותה, ומנסע לשכנע את אמא שלי לנסוע לשם. אבל היא אומרת שזה מסוכן מאוד.

היא גרה ביחד עם מריה בבסוורודונצק.

אותה פעם אחרנה ראיתי גם ב 2021, אבל אתה אני לפעמים מדבר בטלפון, בשביל זה היא נוסע לעיר אחרת באופניים כי ב בסוורודונצק אין קליתה.

היא מספרת לי הרבה סיפורים על זה איך היא נוסעת באופניים בין טנקים, ואיך היא בורחת מכלבים.

בקיץ טסתי אליה, היא למדה אותי לנסוע באופניים, לשחק בבמבינטון.

היא גרה ביחד איתי.

ב 2006 היא עלתה לארץ, אבא שלי כבר היה כאן 6 שנים.

היא מאוד אוהבת אותי, זאת אמא הכי טובה בעולם.

הוא גר בסוורודונצק, ביחד אם סבתא אולגה, כשאמא הבינה שיש לו סרטן היא לקחה אותי לסוורודונצק כשהייתי בן 6 חודשים. אמא ספרה שהוא היה כזה שמח כשראה אותי.

היא לומדת בבית ספר יסודי, שנה הבאה היא עולה לחטיבה שלנו.

היא מתמנת מקצועי בגלגליות.

הוא גר בבלרוס, וכל קיץ אני טס אליו.

איתו כיף, אנכנו ביחד רוכבים על האופניים,

שומעים מוזיקה, מנגנים.

אני עוזר לו בעבודה, הוא מנהל חברה בהייטק.

אני מעוד אוהב אותו אבל באסה שהוא גר בחול.

זה סבא שלי מצד אבא, הוא בן 75.

הוא חי בישראל משנת 2011, וזה סבא הכי טוב שאפשר לדמיין,

הוא לימד אותי: לקרוא, לכתוב, לדוג, ללכת. וגם כשהייתי בגן לימד אותי את לוח הכפל. הוא גם לימד אותי: לחשב במהונך, לחלק במהונך.

בשנת 2017 הוא היה חולה סרטן ריאות. אבל הוא התגבר על זה, ואנכנו גם היום לפעמים יוצאים לים.

היא עלתה לארץ ב2013, ביחד עם סבא ולרי.

אני מגיע אליה כל שבת, היא מכינה ארוחה גדולה ותעימה,

ואנכנו משחקים קלפים.

לפעמים אנכנו נוסעים לאן שהוא, למשל לקנרת.

הוא היה נהג רכבת בברית המועצות, לפעמים היה לוקח את סבא שלי לרכבת ונתן לו לזרוק פחם לתנור ענק. בזמן המלחמה גם היה נהג רכבת.

בזמן השואה היא הייתה בכפר באוקינה שכבשו נצים, בגלל זה החליפה שם לקלרה כדי שלא ידעו שהיא יהודיה.

סבא ספר שכשהיא הכינה דג בטעות חתכה אצבע.

במלחמה הוא היה מקלען, היתה לו מקלע בשם: ״מקלען קלשניקוב משופר״

הוא היה אחד מכובשי ברלין.

היא גידלה 3 ילדים ובקיץ עבדה בחווה ממשלתית.

עבד כומר. את כל השאר סבתא נינה לא זוכרת.

במלחמה היה חייל רגלי, קיבל פציעה וזעזוע מוח.

לאחר מכן חזר למלחמה והיה בקרב על ברלין.

אחרי המלחמה עבר לגור בסוורודונצק.

שאר החיים עבד וטרינר.

הוא היה יצירתי: ניגן על גיטרה, צייר, בנה בית בכפר, וכל סוף שבוע הוא נסע לכפר, ועבד שם.

הם היו לסבא וסילי (אבא של סבתא נינה) וסבא ולדימיר.

לצהרי עיטור של סבא ולדימיר נשרף במלחמה ב 2022. ועיטור של סבא וסילי נמצאה בשטח צבאי ללא רשט אינטרנת. בגלל זה אין תמונה שלו.

זה עיטור שנתנו על אומצץ, וחוסר פחד מהמוות.

סבא וסילי היה מקלען.

וסבא ולדימיר היה חייל רגלי.

בשביל המשפחה עיטורים אלה זה גאווה, שסבים שלנו נתנו הכל בשביל נצחון, והיו מוכנים להביא את חיים שלהם בשביל המדינה והנצחון.

עד היום אנכנו במשפחה חוגגים את "יום הנצחון 9 למאי". וסבתא כל פעם מספרת על סבא וסילי, אנכנו גם לובשים סרטים גאורגייב (סמל נצחון על גרמניה נצית.)

אני מאוד מעריך את גבורותיהם, וגם הילדים והנכדים שלי יעריכו אותן.

אמא אנא.

אבא דמטרי.

אחות מריה.

סבא ולרי.

סבתא נינה.

משפחה מורכבת:

סבתא אולגה.

דודה טטניה.

דוד ודים.

דוד קונסטנטין.

דודה מרינה.

בן דוד אלכס.

בן דוד אנדריי.

בן דוד יבגני.

בת דודה ארינה.

בת דודה אירינה.

בן דוד רחוק מכאל.

בן דוד רחוק מטייז.

בת דודה רחוקה אלין.

סבא רחוק אלכסדר.

חברים:

אורון.

ארטיום (גר ברוסיה).

ניקיטה (גר באוקרינה).

מקסים (גר בבלרוס).

מתן.

אלכס.

מטביי .

טימופי.

מרק.

קטיה.

סשה.

מישה.

ארסניי.

יאיר.

תומר.

בית ספר:

אורון.

אילי.

אופיר.

שיר.

יהונתן לוי.

יהונתן דקל.

נסטיה.

טליה.

אלכס.

סשה.

אריקה.

ניקה.

תור.

אנדריי (ט״).

סטיו (ט״).

דני.

חוגים וקהילה:

יאיר.

גרישה.

איתן.

איליה.

ליאון.

לאון.

וווה.

תומר.

דימה.

בוריס.

הסבר על חשיבות:

בשביל כל בן אדם שיש ברשימה, אני יכנס גם לאש וגם למים. ובשביל כל אחד אני מוכן למות. בשביל כל אחד אני מוכן לעשות הכל. כל אחד הוא כמו חבר משפחה שלי.

בוריס בן 75, הוא בגדול שלי, והרבה פעמים אנכנו מתאמנים ביחד.

הוא היה מסטאר ספורט בגודו וסמבו בברית המעצות. בגלל זה הוא מראה לי את הטעויות שאני עושה. ונותן לי תרגילים חדשים, שאף אחד בארץ לא יודע. ובגלל זה אני מנצח בתחרויות. אמת הוא לא נותן רק לי, אלה לכל המועדון. אבל לי הוא מראה יותר דגשים.

מוסקווה - בשבילי זה מקום משמעותי כי עיר זאת מסמנת לי את הנציחון על גרמניה נצית, סבא רבה רבה שלי מת במלחמה זאת, וסבים אחרים עשו דברים חשובים וקבלו עליהם עיטורים. סבא ולדימיר וסבא וסילי (אבא של סבתא נינה) היו בברלין, וסבא וסילי (אבא של סבא ולרי) הביא ברכבת חיילים, נשק, תחמושת. והחזיר פצועים והרוגים. שם אני מרגיש גאווה.

מועדון גודו - בשילי זה מקום שבו אני גדלתי, התחזקתי, והתפתחתי. שם לימדו אותי הכל, וגם צורת החיים. שם אני מרגיש כמו בבית. ויש לי שאיפה מאוד גדולה להצלחה.

כיתה ט7 - בשבילי זה לא רק מקום ששם למדתי מטימתיקה. זה מקום ששם למדתי לצחוק ולא לפחד. זה מקום מאוד חשוב בשבילי.

כאן אני מרגיש שאיפה ללימודים, כוח.

כשגדל עבר לקבקז, שם עבד בונה, בנה בית ספר ובית חולים. כשהתחילה מלחמה היה גויס ונהרג בימים הראשונים של מלחמה.

מקרה אחר: השבוע עזרתי לאחותי הקטנה במתמטיקה, היא לא מבינה כלום. שעתיים ישבנו על תרגיל אלמנטרי, בסופו של דבר הצלחתי להסביר לה והיא פטרה 5 תרגילים דומים ב10 דקות.

המידות הטובות שלה:

• אומץ לב

• נאמנות לחברים

• רצון לעזור לאחרים

כיצד היא מהווה דוגמה:

הארי תמיד מוכן להילחם בשביל הטוב, גם כשזה מסוכן. הוא אף פעם לא מוותר על החברים שלו, גם כשקשה. הוא לא חושב רק על עצמו אלא על כולם.

מה אני יכול ללמוד ממנה:

אני יכול ללמוד להיות אמיץ ולא לפחד להגיד את האמת. גם להיות חבר טוב ולעזור כשצריך. אני רוצה לנסות לחשוב על אחרים לפני שאני פועל, כמו הארי.

בשביל זה אני עושה צעדים הביאם:

1) לומד מתמטיקה, אנגלית , פיזיקה ל 5 יחידות בבגרות.

2)מתקבל ליחידת צהל 8200.

3) מתקבל ל טכניון.

4) הולך לעבוד ב NASA / Space X

בזה יכולים לעזור לי:

פרופסורים מתמטיקה

פרופסורים פיזיקה

וחברים

מה היה החלום שלו?

הוא חלם להיות מדען שיעזור לאנשים בעזרת המצאות רפואיות.

מה היו הקשיים בדרך?

הוא סיפר שהיה לו קשה בלימודים, לא תמיד האמינו בו, והיה צריך להשיג הרבה כסף בשביל הניסויים.

מה למדתי מהסיפור שלו?

שלפעמים הדרך לא קלה, אבל אם מאמינים בעצמך ולא מוותרים – אפשר להצליח ולהגשים חלומות.