הזכות לבריאות מהווה שם כולל לאגד של זכויות הקשורות לבריאות האדם, ומלבד זכותו של אדם לקבלת טיפול רפואי היא כוללת, בין היתר, את הזכות לשמירה על פרטיותו של מטופל, את הזכות הגנה על אוטונומיית הרצון שלו, הזכות להיעדר אפליה בגישה לטיפול רפואי וכן היבטים נוספים המשפיעים על בריאות האדם כגון הסברה וגישה למידע בנושאי בריאות, גישה למזון ולמים ראויים לשתייה בתנאי תברואה הולמים, איכות סביבה שאינה פוגעת בבריאות האדם.

החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1995 ויצר מהפכה בזכויות תושבי ישראל לקבלת שירותי בריאות, בדרכי מימונם ובתכולתם. החוק נחקק כארבע שנים לאחר שהוגשו לממשלה המלצות ועדת השופטת שושנה נתניהו, שהמרכזית שבהן הייתה לחוקק חוק שכזה. חיים רמון יזם את החוק וקידם את חקיקתו, תחילה כשר הבריאות בממשלתו של יצחק רבין ולאחר מכן כיושב ראש ההסתדרות.

(1) שכר יסוד או שכר משולב;

(2) תוספת היוקר אם איננה כלולה בשכר המשולב;

(3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו,

האלמנטים במערכת החינוך הישראלית:

1.      חינוך יסודי חובה וחינם לכל

2.      חינוך מקצועי וטכנולוגי נגיש לכל

3.      חינוך גבוהה הפתוח לכל על בסיס הישגים

4.      חינוך חופשי מאפליה

5.      חינוך מותאם לתרבות

6.      הזכות לידיעת קרוא וכתוב

7.      חינוך לילדים הסובלים ממוגבלויות