ברוב המקצועות הלימוד היא שונה לחלוטין, בחולון הלמידה מבוססת הרבה יותר על שיתוף פעולה עם התלמידים ויצירת עניין בקרבם מאשר בלימוד "המסורתי" בו התלמידים הם בקבוק ריק אותו יש למלא בידע. 

לדעתי אופי הלמידה הזה מתאים ברובו לבית הספר עם התתאמות הנדרשות.

שימוש רב באמצעים טכנולוגיים

הלימוד דרך PBL מאתגר ומעניין. הוא מחייב יציאה מאיזור הנוחות ומחייב חשיבה מחודשת על מהי למידה אמיתית. האם ציון 100 הוא למידה או שהוא משקף ספקטרום מאוד צר של הלמידה? התנסיתי בחיפוש אחר מקורות מידע, הייתי צריך לסנן בין מקורות אמינים ללא אמינים, רלוונטים לפחות רלוונטיים. גיליתי כלים טכמולוגיים שלא היכרתי, כמו הפאדלט והאימייז. שמתבססים על גרפיקה צבעוניות ושיתוף, ומהווים רענון למצגת הקלאסית. לצערי לא עבדתי בצוות מה שתמיד יכול להעשיר באופן מדהים את תהליך העבודה, שהרי "אין סכים מתחדדת אלא בירך חברתה".
באופן כללי אני מתחבר מאוד למודל PBL, לדעתי הוא מקדש את הדרך, ערך חשוב מאוד הפני עצמו, ולא מתייחס רק לציון הסופי, עם זאת, זה לא יכול להיות כלי הערכה יחיד,קודם כל לא ניתן לגשת ללמידה שכזו מבלי שלתלמידים ולמורה אין שפה משותפת, שנוצרת רק על ידי הקנייה של ידע לתלמידים על ידי המורה, וכן יש חישבות להערכה בצורת בחינה, שכן היא בוחנת כל תלמיד באופן אינדיבידאולי, אם זאת, משקל הבחינה לא צריך להיות הגדול ביותר.