נער נבון ורב תושייה, תיאטרלי ובעל חוש הומור, צנוע ושופע קסם אישי.

ביום 13.1.2022 התגייס לצה"ל במסגרת הישיבה ושובץ לשירות בחיל השריון. את שירותו הצבאי החל ב-16.4.2023 ולאחר שעבר הכשרה מתאימה, שימש בתפקיד טען טנק. חייל מסור ואחראי, גם במסגרת שירותו הצבאי ובתקופות העמוסות ביותר הקפיד על לימוד תורה וקיום כל המצוות.

אופיר הוצב לשמירה בגבולה הצפוני של רצועת עזה, ובחג הסוכות תשפ"ד נותר בבסיס בתפקיד. בני משפחתו סיפרו כי לפני כניסת החג שלח להם הודעה ותמונות של הטנק וכתב: "כמה יפה פה בגבול עזה על הגדר, חבל שאני לא יכול לצלם לכם את הנוף פה, כי המצלמה שלי לא טובה".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור.

מיד עם קבלת הדיווחים הראשונים על חדירת מחבלים לשטח ישראל ופריצת גדר ההפרדה, עלו ארבעת חברי צוות הטנק בדרכם לכיוון הפרצה בגדר. מערבית לבארי נתקלו בעשרות מחבלים וניהלו מולם קרב נחוש ואמיץ תחת אש כבדה, שבו חיסלו רבים מהם. בקרב זה אופיר נפצע קשה, עף על הצריח ואיבד הכרה. מפקד הטנק סמל ראשון שי לוינסון, נהרג וגופתו נחטפה לעזה, התותחן סמל אריאל אליהו נהרג בתוך הטנק מהדף הרימונים שנזרקו לתוכו.

כשאופיר חזר להכרה החליטו הוא ועידו, שני אנשי הצוות שנותרו, להמשיך ולנסוע לאורך גבול הרצועה תוך שהם עולים בקשר מול המפקדה עד הגיעם לקיבוץ רעים. סיפר עידו, נהג הטנק: "הגענו לרעים ואני בעצם מחליט לחצוץ בין השוטרים למחבלים, לחסום באמצע, כדי להגן על השוטרים במקום, לתת להם איזה מרווח נשימה. הטען שלי, אופיר יצא מהטנק באותו רגע, הוא פשוט יוצא. אז לא ידעתי למה". לאחר מכן, התבררה גדולתו – אופיר ראה אדם לא חמוש שסימן לו להיחלץ לעזרתו, ירד מהטנק בכוחותיו האחרונים, כשהוא פצוע קשה מכוויות ורסיסים על מנת לסייע לו. האזרח ביקש ממנו להילחם לצד השוטרים, אופיר אמר לו שהוא לא יכול להילחם, שזרקו להם רימונים לתוך הטנק ושהוא פצוע קשה. האזרח הציג תעודת לוחם ואופיר מסר לו את הנשק, על מנת שיוכל להילחם ולהגן על עצמו. כשרצה אופיר לחזור לטנק הוא נורה ונהרג.

רב-טוראי אופיר טסטה נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל .

עדי נולד בתאריך 8.10.2003 עדי היה תאום ללינוי ואח גדול לליאור. בלכתו הוא הותיר לנו חלל גדול ועצום שקשה להסבירו במילים.

עדי היה אדם  שכל כולו לב ענק, אדם אהוב ואוהב, חבר טוב , ובכל מקום שאליו הגיע הוא כבש את הסובבים אותו עם חיוכו המיוחד וההומור שהיה חלק בלתי נפרד ממנו. היתה לו נתינה גדולה לזולת ולכל אדם הושיט את ידו, היה לנו בן למופת שתמיד ידע לכבד אותנו כהורים ותמיד דאג לאחיותיו והוקיר על כך בחייו.

עדי התגייס לגבעתי ב-28.3.22 וביצע מסלול להכשרת לוחמים ולאחר תקופה משמעותית כלוחם יצא לקורס מ"כים. מפקדיו מספרים עליו שבלט בערכים שלו  ובאישיותו המיוחדת, חבריו מספרים שהיה מצחיק מאוד, שהיה אדם רגיש, אכפתי לסובבים אותו והיה מאוד חברותי. כמפקד כיתה הצליח לגבש את חייליו, ולגרום להם לעשות כל מה שביקש, הוא אף למד לספר במכונת תספורת מקצועית שקנינו לו וסיפר את כולם, והיה מאוד אהוב.

עדי היה מקצועי ומיומן ומלא במוטיבציה  לשרות שלו. בחירתו לשרת כלוחם  רק מעידה על היותו אדם אשר אהב את המולדת, כאשר חבש את הכומתה הסגולה בגאווה גדולה, ובהמשך  כמפקד  מעידה על אישיותו ערכיו וחינוכו מבית.

עדי יצא לקרב בשם מדינתנו כדי להכות במבקשי נפשנו שתקפו את אזרחינו ויישובינו, וכדי להבטיח את ביטחונם ושלומם של תושבי ישראל.

ב-7 לאוקטובר במתקפת הפתע האכזרית של ארגון החמאס, שבמהלכה נרצחו ונחטפו מאות אזרחים וחיילים, יצא עדי ללא היסוס ונלחם ביומיים הראשונים בכפר עזה בו הוא וכל גדוד צבר בחטיבת גבעתי חילצו  שם כ90 אזרחים, חיסלו מחבלים רבים, עיינהם ראו דברים קשים מנשוא.

עדי , זכרו לברכה, נפל ב-ט"ז רחשון ה-31 לאוקטובר 2023 במהלך לחימה מבצעית בעזה בצפון הרצועה, שיחתו האחרונה הייתה בתאריך 25.10 בה עדי הבטיח לשמור על עצמו ולדבר איתנו מאוחר יותר, אך משם הוא כבר לא חזר, הם נכנסו ב-26.10 יום שישי בערב לעזה , בדיעבד אנחנו יודעים שהוא היה הנמר הראשון שנכנס, לחמו שם וחיסלו מחבלים רבים במשך מספר ימים, וביום שלישי ה-31 לאוקטובר בשעה 9.04 הם עצרו למנוחה קצרה ובבניין סמוך לנמר הופיע מחבל שירה טיל נ"ט ופגע בנמר אשר גרם לפיצוץ גדול וגרם למותם המיידית של 10 מחבריו הגיבורים, הניצול היחיד ששרד היה דניאל, נהג הנמר, שעף כתוצאה מהפיצוץ והיה פצוע קשה, אך למרבה הנס הוא התאושש ומחלים לאט לאט.

דניאל סיפר לנו שהוא זוכר שדקות לפני הפיצוץ הם צחקו כמו שמעולם לא צחקו, והייתה אוירה מאוד טובה ביניהם וזה מעט מנחם אותנו.

עדי השאיר לנו מכתב שהגיע אלינו דרך חבר שקיבל ממנו הוראה לא למסור את המכתב רק אם במקרה ויקרה לו משהו. במכתבו עדי התייחס לכל אחד ואחת מבני המשפחה הוא כתב לכולם שהוא אוהב ושהוא מבקש שנהיה חזקים ומאוחדים ונמשיך לאהוב ולחיות את החיים, הבטיח שישמור עלינו מלמעלה.

עדי אהב מאוד לשמוע את השירים של הזמר יונתן קלימי, עוד ביום ההודעה המרה שקיבלנו פנינו אליו וביקשנו שיגיע ללויה, וכך היה, יונתן מאוד התרגש ומאוחר יותר גם כתב שיר לזכרו.

"אל תדאגי אמא"

עדי היה נקודת האור בכל החושך שמסביבנו, גיבור ישראל